| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2006
על מה ומאיה
(הערה שבשוליים)
ימים רבים הייתי עטוף וכרוך בתוך ריח החריכה. מנסה להסתגל לנשימה מסוג שלא היכרתי. ללא הצלחה מרובה. הניסיונות עייפו אותי מאוד ולעיתים שקעתי לתוך נמנום מלא רעש. כאשר הייתי ער, ניסיתי שוב ושוב לנקות את שרידי הפיח שסתמו את המעברים. אותם שבילים שקופים שבין פקודות המוח ורצונותיו, לפעולות המתבקשות של רבים מאיבריי. ובבין לבין השקוע הזה, הייתה מאיה הערומה מופיעה להרף ונעלמת. כאשר הבנתי כי היא דמות ממשית, ניסיתי ללכוד אותה. להיאחז בתמונה הרכה של תנוחתה. ולא הצלחתי. ולאחר זמן, כאשר למדתי להפנות את ראשי מהמראה המנחם הזה, היא הייתה מופיעה לבושה. משתרעת על הספה וסופגת את מבטיי בשלווה שלא ידעתי את מקורה אז.
בסוף המאה ה- 18 ובתחילת המאה ה- 19, היו במדריד קבוצות בני המעמד הנמוך, אשר חיו בסגנון ייחודי, תוך שימת דגש רב על לבושם. הם התאפיינו בלשונם הנקייה ובמראה נקי ומדוקדק. הם נודעו כ- majos (גברים) ו- majas (נשים). הם אלה שהעניקו לפרנציסקו גויה את ההשראה לציורי ה- majas שלו, אשר בעברית אנו נוהגים לכנותם כציורי מאיה.
מאיה הערומה (La Maja Desnuda)
ומאיה הלבושה (La Maja Vestida)
מיהי אותה מאחה, לא נדע כנראה בוודאות לעולם. יש אלה הסבורים שהיא הייתה פילגשו של גויה. אחרים נוטים לחשוב שהייתה זו הדוכסית מאלבה, אשר שמה המלא היה Maria del Pilar Teresa Cayetana de Silva Alvarez de Toledo (אההה... עונג השמות הספרדיים). ויש אלה הגורסים שדמות המאחה היא אוסף של כמה נשים שדיגמנו עבור גויה. לא ידוע אם האינקוויזיציה, בחקירתה את הצייר, הוציאה ממנו את שם האישה.
וכך גם אני, בעולמי הקטן והעכשווי. לא יודע מיהי אותה מאיה שבאה אלי בחיים שהיו פה או שם. בכל מקום ומשום מקום. אני אוהב את דמותה הרכה והלבושה, למרות שהיא מקפידה לעטוף את עצמה במרחק בלתי נגיש. איתה גיליתי רבדים חדשים בי. שהיו וישנם, ואשר יהיו תמיד.
בכדי שלא יתעמעם זכרונה, תחת קרצוף הכתמים שהזמן נוהג בנו, אני אספר את סיפורי שלי. סיפור שאין בו זמן קבוע. אני בטוח שאבלבל בין עבר לעתיד. כי ההווה של הסיפור הרי התמוסס במחי ברק אחד. וללא הווה ברור וחד, הרי אין כבר גבולות ברורים בין העבר לעתיד. בתנאים שכאלה, הגבולות הופכים אף למיותרים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
