| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2006
בלי מקל וללא תרמיל
היום היו לי שתי פגישות עם המטפלת שלי.
היא ייחודית מאוד במראה ובמיעוט המילים שלה.
ניחנה במראה גרמי מאוד.
בוררת את מילותיה בקפידה של הדרכה ושל מתן ציון לביצועים שלי.
שלא תחרוג אל מעבר לקו הטיפול.
תמיד אנו נמצאים במתקן הטיפולים בו היא עובדת.
היום היא הפתיעה אותי ובפגישה השנייה הציעה שנרד לים.
משפט ארוך שנשמע מוזר מפיה.
אני הסכמתי בשימחה ושמנו פעמינו לים.
לא שהיינו צריכים לפסוע יותר מדקות ספורות.
אך ההבדל בפסיעות שלנו ניכר.
אני במאמץ והיא בקלילות קפיצית.
אני מנסה לדובב אותה.
והיא מסכמת כל משפט שלי במילה בודדת.
לפתע מצאתי את עצמי בפינת הים אשר אליה אני נמנע מלהגיע.
באותה פינה סלעית שידעתי שחרבה מן העולם.
כי בשנה שעברה בעת הזו, עלו טרקטורים על כל איזור החוף הזה.
מיד הצעתי שנלך למקום אחר.
הלא שלה היה עיקש דיו ואנו המשכנו.
מה רבה הייתה הפתעתי שהחוף המבוטן כולו שימר דווקא את הפינה שלי.
אותה פינת סתיו שלי.
ההפתעה נמזגה בעונג כאשר ראיתי שאין אף אחד.
לא בין הסלעים ולא מעליהם.
לאחר שסיימתי את כל מסכת התרגילים, היא שבה על עקביה והלכה לה.
אני נשארתי עם עצמי וירדתי בין הסלעים.
מקשיב לים
שנושם רוח
הרבה שקט נספג בי שם היום.
רגוע לי עתה.
חזרתי הביתה וחיפשתי.
מצאתי.
לִפְעָמִים לְבַדּוּת / רחל חלפי
לְבַדּוּתִי לְבַדּוּתְךָ לְבַדּוּתֵךְ לְבַדּוּתֵנוּ לְבַדּוּתָם
הַרְבֵּה הַטָּיוֹת לְדָבָר רָזֶה
פִּתּוּלי פִּתּוּלִים לְזָרוּת צוֹנֶנֶת
לִפְעָמִים לְבַדּוּת עַל לְבַדּוּת עוֹשׂוֹת
כָּרִיךְ שְׁמַנְמַן יוֹתֵר חָטִיף
וּבָאֶמְצַע פְּרוּסַת לְבַדּוּת מְפֻלְפֶּלֶת
עִם חֲתִיכַת זַיִת אוֹ בָּצָל
נטלתי זית וגם בצל.
וברכתי בשקט בירכת שהחיינו.
על שהמקום עדיין זוכר אותי.
על ריח הבצל וטעם הזית שבי.
על לבדיותי שעודנה מתקיימת.
שהחיני וקיימני והגיעני לזמן הזה.
אמן.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
