| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2006
בן 25
הבוקר חתרתי בעוז, בזעם במים.
מנסה לייצר את הכוח שלא הצלחתי להתחבר אליו, מוקדם יותר כאשר הלכתי בתוך הטיפות.
הרוח ניחמה אותי ואני לא קיבלתי.
בזעם, שכך החליק המיתר שחיבר אותי לבן ה-25.
נכנסתי למים בכדי לנסות שוב.
האצות המרובות שהביאה הסערה הסתירו הכל.
והן ידעו מדוע.
אני עדיין לא.
רק המלח הזכיר לי את הים.
לא היה סיכוי למצוא את החוט שאבד.
יצאתי עטור חוטי עצות.
מותש. ושבתי הביתה.
מותש מאוד.
כאשר ירדתי לכלות את זעמי בשאריות הסופה שנערמה לה לפתח המרתף חייך בי משהו.
מוכר אבל קטן.
כל חיי ויתרתי על בן 25.
שלא זכיתי להיות.
הוא הרי הלך לבלי שוב לפני שנים רבות.
ואני אפילו לא חיפשתי אחריו.
הוא נקבר היכנשהו תחת האודים העשנים של המלחמה ההיא.
המשכתי בחיי כפרח בלי עלי כותרת.
רק עלי הגביע שרדו לספר את מה שהיה.
בן 25 כבר לא אהיה.
גם לא בן 26 או כל גיל שבו העלומים מצחקים.
אך הוא הנער הזה בן 25 חיכה להזדמנות שלו.
להבקיע את הקרקע המבויצת והעשנה שהוא נשם הרבה שנים.
ההזדמנות הופיעה.
אותה משקולת כבדה שמחצה אותי לפני חודשים, הבקיעה את הדרך אליו.
ואני לא ידעתי.
גם לא חשתי.
בוקר אחד הוא היה שם וזהו.
רך ועדין ומלבלב.
אותו לקחתי גם למסעי האחרון.
איתו אני מקווה להגיע למונגוליה שלי.
בלי שהרגשתי הוא הוליד ענף חדש.
ענף של חודש יולי.
לא ממני בא.
הוא בא ממקום מאוד שמור ופנימי.
מהמקום שאף אני איני מכיר עדיין.
לכן איני יודע לכנותו בשם.
לכן אני גם לא ידעתי לשמור את קיומו.
הוא נגדע באיבו.
וזה כאב.
אפילו שעדיין יולי לא הגיע.
אך אין כאן תבוסה.
משום כך יכולתי לחייך.
אז למה חייכתי כאשר ירדתי למרתף?
כי עשרות שנים לא ידעתי כי בן ה- 25 חי וקיים בי.
שהוא רק מחכה להזדמנות הנכונה.
לעיתוי הראוי.
עתה -
אני יודע
אני רוצה
לכן הוא ישוב וישלח אליי ענף לאחוז ולהתחזק ממנו.
לא בזעם
לא בצרחה
בסבלנות
באהבה
ב- care
כי אלה הביאו לי חיים
ואיתם אני ממשיך.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
