| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2006
אישה עם מטפחת
אף פעם לא הייתי מחוץ לישראל בעת מלחמה.
ועתה אני רחוק.
קרוב בלב ורחוק מאוד פיזית.
לכן, כנראה, איני מכיר ומודע לסימפטומים שמתחוללים בגופו ונפשו של ישראלי חרד, בשבתו בבית אחר.
זה ממש לא חדשותי מה שקורה לי עתה.
אך בעצם כל חיי הם לא כאלה.
תמיד חש את הסימפטומים ושואל מהיכן ומדוע.
ועוד יותר מנסה להבין את הכתוב בשלט שמכוון הלאה וקדימה.
מכאן במעבר חד לחיים שיש במקומות אחרים.
אולי זה לא הכי מעניין בימים אלה, אך יש חיים ועוד יותר מכך יש חיי תרבות.
בסוף השבוע זכיתי לחוות את התערוכה המעולה, מסורת ופריצת דרך, אשר מתקיימת במדריד לכבוד 125 שנים להולדת פיקסו ו- 25 שנים מאז שהגיע ציור הגרניקה לספרד. את הציור הזה צייר פיקסו לאחר הטבח אשר הגרמנים ערכו במלחמת האזרחים בעיר הספרדית גרניקה, ואשר בו נטבחו כ- 1600 איש.
ואולי המעבר לא חד כלכך, כי הרי הציור הזה מסמל בחריפות את זוועות המלחמה ונוראותיה. כך חשתי כשעמדתי מול הציור הענק הזה, ביום החמישי של המלחמה שמתחוללת בצפונה של ישראל.
התערוכה כוללת את כל תקופות חייו של פיקסו. הרבה אפשר לכתוב על התערוכה הזו, אך אני בחרתי להאיר מעט שתיים מחוויותי. שתיים מיני רבות.
לפני זמן לא רב כתבתי כאן על מאיה הערומה.
בתערוכה מוצגות זו לצד זו, תמונת המקור של גויה וגירסתו של פיקסו אשר כינה את תמונתו עירום בהסבה.
ישבתי בין שתי התמונות (הן מוצבות כל אחת בקיר נפרד, ניצבות זו לזו).
שעה ארוכה ישבתי שם וחוויתי את שיחת הציירים ושיחת המאיות שלהן.
גם המאיה שלי השתתפה בשיחה.
מסוג החוויות של לספר לנכדים ואהובות.
בהמשך ישנה גירסתו של פיקסו לתמונת הסבל של טיציאן.
כאן קשה לי לומר גירסתו של פיקסו. התמונה הזו היא חלק מהציור הגדול שלו, גרניקה. הוא עמל וניסה להגיע להבעת הכאב של אמא ששכלה את תינוקה. בתערוכה מופיעות גירסאות רבות של הציור הזה. ניסיונות רבים ערך פיקסו בכדי לנסות ולזקק את הבעת הכאב של האמא. בציור הגרניקה אפשר לראות את התוצאה. אך התוצאה לא סיפקה את פיקסו והוא המשיך בניסיונותיו, עד שיצאה תחת ידיו תמונת ראש אישה עם מיטפחת. התמונה כאן לא יכולה להביע את עוצמת הצער והכאב שעולים מהציור המקורי. אני נשארתי המום מול התמונה הזו דקות רבות. לאחר שגמרתי לצפות בתערוכה, שבתי לציור הזה שוב בכדי לספוג עוד משהו מההבעה הבלתי ניתנת לתפיסה שבוקעת מהתמונה הזו.
יכולתי לכתוב עוד ועוד על התערוכה הזו. אני ממליץ עליה בחום. ובמדריד חם מאוד בימים אלה. מי שבכל זאת החום לא מרתיע אותו רצוי שיגיע וייהנה מתערוכה אדירה המשתרעת על פני שני מוזיאונים, הפראדו ומרכז האומנויות של המלכה סופיה. הם קרובים אחד לשני ובסמוך נמצאים גם הגנים הבוטניים הקסומים. והכל ספון בעצי הערמונים והאקציות הענקיים של שדרות קסטליאנה.
קחו הפסקה מהמלחמה הנוראה וטיילו, אם לא למדריד, אז לטיול וירטואלי.
איתכם אני חבריי שבחזית.
היו חזקים כי טובים אתם הרי תמיד 
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
