| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2006
זיתים במלח
שוב הגיעה עת המסיק.
מוקדם יותר השנה משנים קודמות.
בימים האחרונים מסקתי זיתים מהעץ הפרטי ומעצים מזדמנים.
שוב אני מתכונן להכין זיתים.
זיתים.
היצורים הקטנים האלה.
חלקים ומושלמים.
בעלי העור החלק שמזמין נגיסה.
הטעם המר לא מעיד על עומק הטעם המסתתר בתוכו.
אני מוסק בידיי וחש את כפות ידי מתאימות עצמן לחלקת הזיתים.
מתעצבות ממגעים עתיקים.
כל זית ומגעו.
פרודות של תחושה נספגות בעורי.
יוצאות למסע פנימי.
כאשר חשתי רווי ומחויך עם שימחה נאגרת במידה הנכונה, שבתי לביתי.
ריח השמן נדף ממני.
חריף ומעדן את הילוכי.
אי אפשר למהר עם זיתים נוטפים בידיים.
לאט אתה לומד להכיר אותם.
אחד אחד מתחת למים החמים שיתרככו מעט.
שיבשילו את תוך כפות ידיי.
המרירות נשארת בפרי ורק הרוך חודר אליי.
כי לא את כל סודותיהם מוכנים הזיתים להעניק מייד.
לאט.
בודקים את רכותי.
לומדים את סודותיי.
ואני ניפתח לאיטי.
מוחל על גבריותי.
נפתח אל רכות אחרת.
עתיקה.
שוב אני מתחבר אל אונגה וזיתיה.
בתוך חבית גדולה היא שטפה את הזיתים במים רותחים.
להסיר את האבק ומעט מרירות עודפת שחבויה בזיתים שחורים.
על תחתית חבית העץ פרסתי שיכבת מלח גס.
על המלח פיזרה אוּנגה שיכבה של זיתים שחורים ומבריקים.
הוספנו פלפל אנגלי, שברי עלי דפנה, הרבה חתיכות שום וגרגרי כוסברה.
כיסיתי שוב בשיכבה של מלח-ים גס.
וכך לסירוגין אוּנגה מפזרת שיכבת זיתים ואנו מוסיפים תבלינים ומכסים במלח הגס.
כשסיימנו, כיסינו במכסה ועליו הנחנו אבנים כבדות שילחצו על כל הכבודה המלוחה.
אוּנגה נסעה לביתה ואני נשארתי עם הזיתים ומגע שפתיה המתוק.
לאחר שחלפו עשרה ימים פתחתי את החבית וערבבתי עם כף עץ ארוכה את הזיתים עם הנוזלים שהצטברו בתחתית החבית.
שוב כך לאחר עשרה ימים נוספים.
בתום כחודש פתחתי את החבית והפרדתי בין המלח לזיתים.
לאט ובאהבה.
כי הרי סודות של 7000 שנים טמונים בזיתים במלח.
אין כטעם המריר-מלוח-ומתיקות טבעית שבוקעת מהזיתים המקומטים האלה.
* * *
חגיגה של נשיות במלח.
בתוך כפות ידי חופן זיתים שאני נפרד מהם.
שולח אותם לדרך עתיקה.
בעוד ימים אפגוש אותם שוב.
כמו את כפות ידייך.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
