| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2006
פרות, אבא וגעגועים
עניין שתי הפרות תופס וריאציה מקסימה בישרא.
לא חושב שאכתוב על הפרות, כי בינתיים יש לי רק פרה אחת.
את השנייה איבדתי בדרך.
כשאמצא אכתוב.
בינתיים כשירות לקורא, מי שרוצה להבין את שיגעון שתי הפרות מוזמן להציץ כאן ובלינקים המצורפים שם.
חומר מאלף ומשעשע מאוד.
* * *
הבטחתי אתמול לגמאמא שאספר את סיפור בנצעיר ומכוניתו של האבא שלו.
בימים עברו כשבנצעיר רק התחיל ללמוד שיעורי נהיגה הוא כמובן כמו כל הילדים ביקש סיבוב ולא נענה. וכי למה?
הייתה לי אז מזדה 323 זהובה, חבוטה מ- 100000 ק"מ בדרכי הערבה היפה. הכלבה הייתה מזהה את שובי הביתה לקול המזגן (לא מקורי) שהיה מרעיש עולמות כמו מערבל מזון עתיק.
וכך לילה אחד בשעת קריאה, ממש לפני שינה, אני שומע את המערבל החבוט מתעורר לחיים. לא, לא יכול להיות אני לוחש לזו שהייתה אישתי, והולך לחלון חדר העבודה להציץ לחניה. וכן, כן יכול להיות. המזדה הזדחלה בנסיעה לאחור ללא אורות. מכל מכוניות ה- 4 על 4 של שכניי הנובורישים, דווקא את הזקנה החבוטה שלי מבקש חמסן מכוניות לגזול. רגע לפני שאני מסתער לחנייה בזעקות שבר, הבחנתי בצל תלתליו של בנצעיר, או מה שנראה כבנצעיר בחצות הלילה.
בדקתי בחדרו, ואכן הנער נעדר. התאפקתי, נו מה. הרי אבא ארך אפיים הייתי כבר אז. מחונך יפה על ידי ילדיו. נשארתי צופה מחלון החדר. אם בגנב עסקינן, הרי אוכל להתלונן במשטרה גם בעוד רבע שעה. לפחות אחסוך את בושת הפולני כאשר השכנים יצאו לבדוק מיהו הזועק.
עוד אני עומד ובוחן את הרחוב ומדמיין את הבושות שלא יהיו. שבה המזדה ונכנסה חזרה לחניה. בנצעיר יצא מהמכונית בחשש, בוחן את הסביבה וכאשר לא ראה אף אחד פתח את השער ונכנס לחצר. לא לפני שליטף את מכסה המנוע ומבט מתגעגע נשפך ממנו לעבר המכונית שותפת הסוד שלו. פניתי בשקט מהחלון ושבתי למיטת הנישואים שהיו.
בבוקר השכמתי כהרגלי מוקדם. עם קפה ועיתון הארץ, לספוג את רגעי השקט היחידים שלי למשך היום. לאחר זמן הערתי את בנצעיר לקום לעבודת בית הספר. ירדתי להכין לצאצא את הכריך היומי וללגום עוד כוס קפה לפני יציאה מהבית. בנצעיר ירד, אסף את הסנדוויץ, לגם כוס מים, ולאחר רגע ישבנו במזדה צופנת הסוד. התנעתי ויצאנו לדרך. אני שקט ורגוע ומצפה. והרבה לא הייתי צריך לחכות.
בנצעיר: "אבא, אתה יודע שהמזגן הזה משמיע צלילים נוראיים"
אבא: "אהה..."
בנצעיר: "אבא אתה יודע שהמכונית ממש נעימה וקלה לנהיגה."
אבא בטון תמה: "אהה, ומאיפה אתה יודע את זה?!?"
בנצעיר: "כי אתמול בלילה לקחתי אותה לסיבוב"
אבא עם מעיים מתהפכות מעט: "ו....."
בנצעיר בעינים תמימות (תמיד הוא מצליח): "ואבא זו הייתה הפעם האחרונה שכך אעשה".
עצרתי בצד הדרך ועשיתי לו נוּנוּנוּ על האף ונשקתי אותו.
לא על כך שנטל את המכונית ללא רשות.
לשם כך נאמתי לו מעט על הסכנה והאמון שאני רוחש לו.
נשקתיו על כך שהוא היה מסוגל לספר לי ללא חשש ובאופן הכי טבעי.
אך באמת באותו הרגע התנפח לי אגו האבא (לרגע אחד מיוחד) וידעתי כי הוא ואני נסתדר בחיים.
ואפילו לא ידעתי אז כמה מיוחדים יהיו יחסינו.
* * *
אוף, כמה שאני מתגעגע אליו.
שבועיים וחצי שהוא לא כאן והוא כלכךכלכךכלכך חסר לי.
אנחושב שבקרוב אסע אליו לכמה ימים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
