| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2006
התרגשות גדולה
התרגשות גדולה אחזה בי כאשר קראתי את דבריך איש יקר.
לא בכל יום זוכה אדם לתגובה כלכך יפה אשר באה ממקומות עמוקים.
לפני כמה ימים הופעת אצלי בבלוג וחשתי שיש כאן משהו.
משהו באדם שבך.
ביקשתי ממך להזדהות.
כי האות י' לא הייתה עם נפח מתאים.
ובאת היום ורשמת לי תגובה כה מרגשת.
תודה מעומק הלב ואני מתכוון לעומק הלב.
הרבה הרבה התרגשות אחזה בי שכך אדם קורא אותי.
שכך אני מגיע דרך המסך ללב.
כך כותב י' אלי:
אתמול באתי וקראתי. תחילה את הפוסט האחרון, ואחריו עוד אחד ועוד אחד, קופץ מקישור להפניה ועוד ממשיך.
יש מסלול ההולך מן הבטן ללב ולראש ולמסך, והדברים הולכים ופושטים ולובשים צורה והנה הם כבר הפכו למילים.
ואז יש את המסלול ההפוך. מהמסך, לראש, ללב ועד לבטן.
אתה מצליח לעבור את המסלול הראשון בצרוה מופלאה. מצורה לצורה בלי לאבד אף טיפה, כל הדרך עד למסך. הכל מגיע ונמצא שם, על המסך, בתוך צורות המילים.
וכשהכל שם, אני עובר איתך את המסלול ההפוך. מהמילים שלך עד הבטן, ודבר לא הולך לאיבוד. גרמת לי להרגיש כל דבר שכתבת.
כשנשים כותבות, תמיד יש איזה הסחת דעת, איזה אהדה ראשונית, רצון להתחבר שגורם לקורא להזדהות ולהרגיש את הכותבת.
אצלך לא יכול להיות לי שום ספק. אלו המילים נטו. וכל כמה שהיכולת שלך לארוג רגשות למילים משמחת, עוד יותר מרגש למצוא את המקור שלהן, בסוף הדרך.
האיש הוא בעל בלוג מאוד מאוד מיוחד.
אף פעם לא המלצתי על בלוג.
הפעם אני ממליץ על הבלוג הזה בכל פה ומילה.
ואינני ראשון לעשות כך.
מוקה כבר המליצה.
תודה לך איש מרגש
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
