יומני אלפוחרה

היום מהול עם עצב ההרוגים.
יהי זיכם עימנו.

אני רוצה ראשית להתנצל על אתמול.
חוסר רגישות מרגיזה שלי.

לא חשבתי כי כתיבת פוסט על לידתו של לב חדש יביא לחבריי דפיקות לב מואצות, גובלות בהתקף לב.
תבינו, מצבי הגופני מהווה חלק מעולמי ולעיתים אני משתמש בו בכדי להביע דבר כזה או אחר.
בעיקר אחר.
כי אחרת איזה שימוש יש לחוסר היכולת שלי?
שימוש בחוסר יכולתי הגופנית מקנה לי אפשרות לנטרל את התסכול שעולה לעיתים.

עם כל ההבנה, אני מתנצל לפניכם ידידיי וחבריי.
מרכין ראש.

מבטיח להתנהג בהתחשבות להבא.

הבוקר אני ממש רגוע.
סוף סוף הגיע הרגע שידעתי שיגיע.
נחשפתי.
טוב, עדיין לא עד הסוף.
אך בכל זאת יש תיקווה.

מישהי התייחסה ברצינות אליי.
עקבה אחריי מתגובה לתגובה, מבלוג אל בלוג, וחשפה את מעמקיי נפשי.
את הזיוף שלי, המכער כל פוסט שאני שם פעמיי אליו.

ולמה זה משעשע אותי כל כך ?
כי לא כל יום אני זוכה להכרה אמיתית כל כך.

אז הנה.
אמש, באחד הבלוגים החביבים עלי מצאתי תגובה מיוחדת.
לא אכחש, נעמה לי התגובה עד מאוד!

איילה , 22:56 27/6/2004:
שדות, תשמע, אני עוקבת אחריך מבלוג לבלוג, אני עוקבת בהתמדה וחשפתי עובדה מרעישה. אתה סתם מתחנף לכולם.
די כבר, אתה לא רואה שהן לא מאמינות לך?
אתה לא מבין שאם אתה כותב לכולן שהן נפלאות והן כולן רואות את זה אצל כולן זה מפסיק לעבוד?
אין לך עוד דיסקים באמתחתך? ת-ח-ל-י-ף כ-ב-ררר.

לא נגעתי, רק צבעתי מעט.
אין הפניה לבלוג.
אין גם כתובת אימייל.
רק איילה.
אך האם זה באמת חשוב, כשמישהו באמת מחמיא לי כך?

ובכן ידידיי, מישהי שמה לב לאחת מתכונותיי הנלוזות יותר.
אני חנפן!!
מייד הבנתי כי אני גם תמים-טיפש או טיפש-תמים.
כי אחרת איך זה שאני כותב לכולן שהן נפלאות.
מה, אני לא מבין שאצל כולן זה מפסיק לעבוד?

באמת היה קצת עצב מהול בשימחתי.
איך לא שמה לב האיילה רבת החן כי גם גברים אני מחבק ומנשק?
וגם אח ואחות לי שאני מתחבק איתם כל הזמן?
טוב, כנראה לא עקבה אחריי בכל הבלוגים, שאני מכתים בהם תגובות מבוייצות.

אבל מה, מרוב שימחה וגיל התחלתי להרהר.
אולי אני באמת זייפן.
אולי אף אחד לא לוקח ברצינות את חיבוקיי ואהבתי.

מהר מאוד הבנתי שזה באמת לא חשוב.
חיבוקים ואהבה, הם כזרעים שהאיכר ההולך בשדה מפזר עם הרוח.
הוא הרי יודע שלא כל הזרעים ינבטו.
כבעל ניסיון, הוא למד שלא כל הצמחים שינבטו, יניבו פרי וזרע.
ובכל זאת הוא מפזר זרעיו בביטחון מהול בהיסוס ופחד.

כן, כאותו האיכר אני.
ודי לי בפירות ספורים.
כי רק לצרכיי ולצורכי ביתי אני עושה.

טוב, ולמישהו יש רעיון לדיסק חדש כמו שמציעה לי איילה?
כי אני עובד רק על דיסק אחד מונוטוני של אהבה, חיבוק, כאב ופחד.

מגיעים אלינו הבייתה אנשים.
כדי לבקש עצה.
כדי לבקש סיוע.
סתם כדי לשבת ולהירגע.
סתם, כי הקפה כאן חם וטעים.

דמיינו שהם נדבקים כאן בוירוס מיסתורי.
דמיינו שהם מתחילים לחייך.
דמיינו אותי מחבק אותם.
דמיינו את האהבה שאני שם בכל חיבוק.
דמיינו כמה הם ניפלאים בעיניי.
דמיינו שהם רואים שאני אוהב את כולם.
דמיינו כי הם חוזרים הנה שוב ושוב ושוב.

דמיינו אהבה.

היום אישה יקרה חוגגת את יום נישואיה עם בחיר ליבה.
אישה יקרה לי עד מאוד!!

ברכות לך גמאמא יקירה יקרה.
ברכות גם לאישך.

מאחל לכם עוד הרבה שנים של ביחד ניפלא.
גם בעליות המתישות.
גם מול נופים מדהימים.

ברכות וזרים מלב.
נשיקות וחיבוק אחד חם ואמיץ.

מזל טוב אישה מופלאה.