| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2007
שלולית של מילים
ואי אפשר לשכוח איך שחיכית לי כאשר שבתי מהצוק.
רעדתי כולי ממאמץ והישג. נישא על גלי החיוכים שבקעו ממני לאוויר הלוהט ממילא. ואת עמדת יודעת את הצפוי. כלכך רציתי להניח ראש על השד היפה שלך. לנוח מעט על כרית חיוכיי שדבקו בך. ובצעד הבא אחזת בי, מאיטה את נפילתי אל הריצפה. אוחזת את הכובד שנפל ממני ומצרפת אותי. וחיבקת ברכות המילים שלך שהקיפוני, נושאות אותי למחוזות שלך. מחבקות וחודרות עמוק אל תוכי. הנחת פרפר שירפרף את עירנותי. כמה רציתי שלא ייגמר לעולם. כמה אהבתי את מגע המילים שנישאו ממך אלי.
את קדושה, אני זוכר את עצמי מהרהר ומבטל כלאחר עוד מילה שלך. את גוף שאני מתאווה אליו ואני זוכה במילים שלך שנוגעות בי. את חוצבת בינינו בור כדי שאפול שדוד לרגלייך. כמה קל להפיל אותי, זכרתי. ואת המשכת, לא מרפה מאחיזתך בעצמותיי ואני נפעמתי. גם פחדתי, כי אם כך יכולות המילים שבך, מה יתרחש עת (אם/אולי/כאשר/לאיכולהיות) טעם פיטמתך ימיס אותי לידי שלולית של רגש. נתתי למילים שלך לטייל בי ובגופי. הן השיבו את המילים שלי למקומותיהן והרגיעו את הדם החצוף שבי, שכך העז לחשוב מול שימלתך הפירחונית.
שקעתי ברכות אל תוך השלולית הטובה של מילותיך.
בבוקר הייתי מחובק איתי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
