| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2007
תחנות חומוס
מצחיקה אותי הכותרת, אך כך אני מרגיש. אני יכול לשרטט את מסלול חיי בין תחנות חומוס. מחומוס ילדותי אצל אבו-יוסף בכיכר פריז שבימי ילדותי קראו לו עאבד, אל חומוסיות עכו המשובחות. אני חושב שעכו היא עיר הבירה החומוסאית, למרות שרבים יצדדו ביפו. יש כאלה שיגררו אותך אפילו לגבעתיים רחמנא ליצלן. אך הכי הכי אני אוהב את החומוס של אדנה שבדרום מזרח תורכיה שהוא המקום שהבנתי שחומוס הוא יותר מניגוב. עוד תחנה.
לכן, לכתוב על חומוס, זה כמו לכתוב על תחנות חיי. איפה להתחיל אני יודע. איפה תהיה התחנה הבאה אני ממש לא יודע. גם על התחנות שבדרך מורכב מאוד לכתוב. החומוס מתפתל לו בדרכו המיוחדת בתוך אהבות. הוא חוצה דרך מלחמות. מעלה ניחוחות של מסעות. גם ניגובים חסרי שימחה יש שם. הכל יש בו בחומוס הישראלי שלי. סתם לכתוב עוד מתכון לחומוס לא ממש בא לי. אני חייב קודם להקדים ולספר על תחנה אחת של חומוס.
על התחנה האחרונה.
באמת, לא התכוננתי כלל לכתוב על חומוס. רונן העיר לי את הזיכרון. ההזמנה העומדת של טליק גם היא עוררה רצון לנגב. גם החומוס של השבוע מתגלגל עדיין על לשוני. באמת, הכל התחיל עם רפי הדייג חברי הטוב שהתארח אצלי השבוע. הוא מהחובבים המושבעים של החומוס שלי, ודבר ראשון אחרי החיבוקים, ביקש-דרש חומוס. וכך, בערב עמדתי במטבח לרקוח חומוס, עם רפי ודודו שעוקבים אחרי מעשיי. כי מתכון החומוס הזה אין בו כמויות, רק ניסיון וחוויות. כל כמה שניסיתי להסביר איך אני עושה את החומוס שלי, תמיד יש תלונות. הוא אף פעם לא יוצא לאחרים כמו החומוס שאני רוקח. אני תמיד מחייך ואומר: "ואהבה זכרתם להכניס?" אני לא מכיר עוד מאכל כזה, שכאשר אני מכין אותו אני מפליג למחוזות אחרים. חומוס הוא הרבה יותר מניגוב. עבורי חומוס הוא רקיחה של חוויה. כך עמדתי במטבח והתרכזתי בעשייה עם שני אוהבי חומוס ללא תקנה. עמדתי והפלגתי לתחנת החומוס שהכנתי בפרגוואי.
המשך מחר...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
