יומני אלפוחרה

פגשתי אנשים בישראל.
כולם מופלאים.
התפלאתי איך נעלמו מעיני אנשים כאלה בחיי הקודמים.

פעם הייתי אחר.
היום אני קשוב.
חש כל איושת רוח אנושית בסביבותיי.

שבת.
14 באוגוסט 2004.

אני מתרגש לקראת פגישה משפחתית.
משפחה חדשה שכוללת את
טליק
ענת
אמל"ש

גמאמא

ובני משפחותיהם.

כבר ימים לפני, ניסיתי להתכונן.
איך אני אהיה.
איך יגיבו לשדות בשר ודם.
עם כל המיגבלות הצצות ממני.

אמנם עם טליק נפגשתי כבר.
אמנם עם גמאמא ועם אמל"ש דיברתי ארוכות בטלפון.
ובכל זאת משהו בי רעד מהתרגשות.
והרעידה התגברה ככל שהפגישה התקרבה.

בשבת אחר הצהריים הייתי כלולב.
נסער.

נסעתי.

הגעתי לחנייה.
עוד שתי מכוניות חנו בדיוק איתי.

ראיתי את טליק ועוד זוג יפה.
יצאתי מהמכונית מפרפר.
טליק התקרב אליי.
התחבקנו.
גנרטור של שקט האיש הזה.
משהו רך יצא מחיבוקו ופגש אותי.

התקרבה האישה ואני החלטתי שזו אמל"ש.
אך לא, ענת הייתה זו.
הכי בטבעיות התחבקנו ונישקנו.
בעליקו היפה התקרב גם הוא ולחץ ידי בחמימות של מכרים.

רך, הכל כל כך מוכר וטוב ונעים.
זהו.
נקבע מסלול הפגישה.
אנרגיה של רוך.
של אהבה.

עלינו יחדיו, מצטופפים במעלית, לביתה של גמאמא.
היא חיכתה לנו בדלת פתוחה.
בלב פתוח.
חיבוקים ונשיקות.
מכרים משכבר הימים.
מוזר איך אנשים שלא נפגשו קודם חשים קירבה.
משהו עתיק.
אמיתי שיוצא מהאנשים.

אגלה לכם כי חיבוקה של גמאמא היה כלכך מוכר.
ידעתי אותו משכבר הימים.
פשוט סופסוף נפגשתי איתו.
והוא פגש את מעמקיי.

והיה שם א' בנזוגה של גמאמא שקט וחכם ויפה.
והמתבגר וגבינ"צ היפה.

והכל זרם בטבעיות.
כיף שמילים לא יכולות להסביר.

והיה שם בונוס.
ענת מכירה אותי עשרות שנים.
והנה ישרא הפגישנו בעומק אחר.
למימד נוסף בחיינו.

ולאחר דקות נכנסו אמל"ש וממיע וירדן ושגיא.
יפים ושקטים.
מחייכים ומחבקים.

אני חושב שלא ראו את הדימעה שבלעתי.
כלכך אהבתי את כולם.
כלכך אני אוהב אותם עכשיו.
עת בחזי עולה הפגישה הזו שוב ושוב.

עבורי זו לא הייתה פגישה שהיומן מציין שהתרחשה.
עבורי נזרע משהו שם.
יפה ונכון.
קיים.
וכל פעם שאני רואה פוסט שלהם.
תגובה.
מייד מתחבר אני ליש הזה ששתלו האנשים הנפלאים האלה בי.

האירוח היה ניפלא.
תודה גמאמא יקירה!

החברה קסומה.
החוויה תישאר בי.
לתמיד.

¡¡תודה!!

ומשהו לאמל"ש - מראת פלאים שלי - וממיע, לירדן ושגיא

לִטּוּף

בְּיָדָיו
מְלֻטֶּפֶת אַתְּ
מְחֻבֶּקֶת בְּקִבֹּרֶת יָדוֹ.

שַׂגִּיא חַייָו
מְחַיֵּך וְעוֹלֶה
מַבָּטֵךְ מִתְרַכֵּךְ.

חַיּוּת חֲוָיָתֵךְ
מִזְּרִימָה
אֶת הַיַּרְדֵּן
בְּחֵיקוֹ
אֶל גְּדוֹת חַיֵּיכֶם.

חוּטֵי שֶׁקֶט
נוֹבְעִים
מֵעֵינַיִךְ
אֶל חוֹפֵיכֶם
חוֹפְנִים אוֹר.

אוֹרְגִים סָרִיג
זָהָב
בְּכַף יָד
נִפְתַּחַת
נִסְגֶּרֶת
נִפְרֶשֶׂת.

עַנְנֵי רוּחֲכֶם
מְשַׁיְּטִים
בִּזְרִימָה עֲמֻקָּה
אֵלֵינוּ.

לוֹגְמִים
מֵאַהֲבַתְכֶם.

קֻבַּעַת יָמֵינוּ
מִתְמַלֵּאת.

מִכֶּם.