| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2007
על נייר טואלט
ג'רמייה הזכיר לי השבוע את המסע שלי לראות פניניות (פניניה חבושת קסדה Helmeted Guineafowl). מסע מטופש לכל הדעות. כי כמו שיש דרורים בארץ בכל מקום, כך יש פניניות באפריקה. כל אפריקה מלאה בפניניות. מוקדם בבוקר הן פושטות על איזורי מגורים וחוות חקלאיות ומנקות את אפריקה מזרעים וגרגרים למיניהם, ונעלמות. עוד לא גיליתי את הסוד לאן נעלמות הפניניות במשך היום. טוב, אפריקה היא ממש גדולה ולך תדע מה הן באמת אוהבות ואיזה צל מסתדר להן עם הניקוד שלהן. אפשר למצוא אותן בכל מקום. על סדינים וחולצות, על סימניות ועטיפות יומני ביצפר. על נייר טואלט. הן באופנה, לכל טווח הגילאים והשימושים. אך אני רציתי למצוא אותן בסביבתן הטבעית.
אמרו לי לעלות למידבר. לעלות במשמעות להגיע כמה שיותר צפונה. צפונה זה טוב, כי אוכל לראות עוד עצי באובב קסומים מימים אחרים. ומידבר תמיד טוב בעת החורף היבש והקר. ככה זה בחצי הדרומי הכל הפוך. הירח שנראה מתרוקן מתמלא בעצם. שעוני שמש נעים בניגוד לכיוון השעון. ברור שגם נוהגים בצד ההפוך. מדינה הפוכה היא דרומאפריקה. מדינה ש- 15 מיליונים מתושביה חיים מתחת לקו העוני. מצחיק. אתם יודעים מהו קו העוני של האו"ם? דולר ליום. כן 15 מיליון איש חיים מתחת לדולר ליום. והם חיים. נו טוב, הם בחברה טובה של משהו כמו מיליארד אנשים ברחבי העולם. הכל עניין של הגדרות. ויש את אלה השמחים בחלקם, כי הם מרוויחים 2 דולרים שלמים ליום. חמישה מיליונים מהם והם המאושרים באדם. אמרתי לכם, הכל הפוך שם.
אני סוטה. הרי הייתי בדרכי צפונה לזימבבואה שנשיאה ועוד כמה חברות ענק מנקים מכל מזון. נסעתי בכדי לראות פניניות בסביבתן הטבעית. הגעתי והיה שם מידבר. שקט. פעם ראשונה שבאמת נסעתי לבד. לחפש ציפורים. עם טלפון וסוללה נוספת, אך לבד.
בחתיכת המידבר שהתמקמתי בה, סמוך לגבול שבין זימבבואה לדרומאפריקה לא היה הרבה. בבוקר כאשר האוויר עוד לא לוהט מידי (חורף של 30 מעלות ביום ו- קרוב לאפס בלילה) אפשר להנות מפריחת חלבלוב קוצני. אין שם הרבה יותר.
נראה שהיובש הבריח את כל בעלי החיים מהאיזור. ידעתי את זה ולכן היה לי את האומץ להגיע דווקא לאיזור הזה. הרי אני מחפש ציפורים. והן יודעות לעוף ולחטט דווקא באיזורים צחיחים. לחפור את הזרעים מהארץ היבשה שסוגרת עליהם עד בוא האביב.
שעות רבות ישבתי לי שם בצל פינת הכלום ההיא מול ספק שלולית שנותרה לה בחורף ההולך ומתייבש. בכדי ליפות את המראה הגיע חופמי שחורלבן אפריקאי שנקרא חוֹפְמִי הַנַּפָּח (Blacksmith Plover). הוא לעס מיני תולעים חצי מיובשות ואני לעסתי בשר מיובש (בילטונג). ריח הבשר או נוכחותי הזרה הביאו את הפניניות בהמוניהן. הן נחתו דווקא בחלקת הארץ המוצללת שעליה נחתי עם כל מטלטלי. היצלתי את הקרקרים והבילטונג מהפניניות ועד ששלפתי את המצלמה הן כבר היו בטווח אפס ממני.
שעה לפני השקיעה קיפלתי את מטלטלי, כדי שאשוב למכונית עדיין עם אור יום. שמחתי שזכיתי לראות את הפניניות דווקא במידבר (ולא רק על הדשא בחצר) ועוד יותר את החופמי ואת השקט. כאשר התקרבתי למכונית הבנתי שאני במסלול ההגירה של הזרם הבלתי פוסק מזימבבואה הרעבה לדרומאפריקה הרעבה פחות (כ- 5,000 ליום). הם מחפשים מעט מזון והרבה תיקווה. תיקווה בשבילם היא גם דולר ליום. העולם ההפוך הזה מתחיל להיות לי הגיוני. אניודע שאסור עליי שהוא יהיה כזה. אנחייב לראות את ההפקרות שהעולם מפקיר את האנשים של היבשת הזו. טוב טוב, בפעם אחרת אספר על כך. המהגרים הלאחוקיים היו בחניית יום לפני שהם יחצו את הגבול לדרומאפריקה. לתקווה. כל המחנה היה מלא עיתונים ישנים. כסות נגד הלילה המידברי בחורף הקר.
עיתונים.
לכן נזכרתי ביום ההוא. כי ג'רמייה כתב לי השבוע שעיתונים ישנים הפכו למצרך מבוקש מאוד.
כבר לא ניתן להשיג בזימבבואה נייר טואלט.
אפשר לצחוק למי שרוצה.
זה הרי עולם הפוך.
לעיתים הוא מצחיק.
ומי שרוצה לקבל תרכיז של אפריקה, בלי ההתיפיפות שאני מביא כאן, שילך לקרוא אצל אביגיל.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
