| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2007
הערות שוליים
שבתי מסיבוב הכלבים ובאמתחתי גבינת העיזים המשובחה של פּאקי ודבש פרחי הרוזמרין שהיא קנתה בשבילי בהרים. עיסקה לא רעה עבור זיתים במלח. שבתי והאריה חיכה לי נחוש כמו תמיד, הפעם עם תקתוק שעון הדוקסה שלא מרפה. הוא הניח את השעון קרוב קרוב אלי, כדי שלא אפספס את הרגע בו נצא למסע. בינתיים תחכה מעט, אני מבקש ממנו. תן לי להתבשל עוד מעט במיץ שלי. חמישים שנה ועוד יום או יומיים לא יזיקו לתחמיץ. אולי יְכולתי להיעלב אפילו תשתבח.
עכשיו אני בהיסוס. כתבתי אתמול את הקטע כמבוא לתוך האלימות שבחיים. ועתה, לאחר המופע שנתן האריה הכחול, כולם מצפים לעוד ערב נוסטלגי שלי בפאטיו עם כחול הרעמה. זה מזכיר לי את החידה המפורסמת בבית כאשר הייתי שואל את ילדיי מיהי אותה חיה שפרוותה כחולה, ליבה כאריה וקוראים לה אריה כחול? נו באמת, מיהי, היו עיניהם נוטפות תקווה מנצנצת לעוד הרפתקאה של לפני שינה.
אך אתמול, כל שרציתי לדבר עליו הייתה האלימות. ללכת באותו תלם שמסתיר בפניך את העולם הגדול של מבוגרים. כמו ילד. לך תבין איך זה באמת עובד שם בתוך קיפלי המוח של האנשים הגדולים. לרגע הייתי כאן בעולם האנדלוסי שלי ובמשנהו נעתי יובל שנים לאחור עם אונגה ואריה כחול ומר אייזן. הכל התחיל מכך שנתקלתי בחנות בשעון מעוצב תוצרת דוקסה. אני מבוגר מספיק להתעורר מתקתוק של שעון עתיק. להתעורר אל תוך החיים היום ולהבין שאני בגיל המתאים כבר להפוך למושא אלימות קל מידי. אלימות כנגד אנשי דור הזהב. עצם המחשבה כלכך מעליבה, ואני לא רוצה לחשוב בכלל מה פירושו לעבור את ההשפלה של האלימות עצמה.
אני עסוק בעצמי בדרך כלל. אך יש לי גם שומרי סף פנימיים. כאלה שמעירים אותי כדי שלא אלך לאיבוד בתוך עצמי. האריה הכחול. כן, אני יודע שחלקכם חושבים שהוא לא באמת קיים. אך האמינו לי שבלעדיו הרי הייתי כבר מזמן נם תנומה שלא מתעוררים ממנה. האריה הכחול הזכיר לי שאני צריך לפחות להיעלב. כן, להיעלב. על מה, שאלתי. על מה שקרה למר אייזן הזקן, הוא הזכיר לי. למר אייזן?! אני התפלאתי ופשפשתי במכונת הזמן הפרטית שלי. כן, כן, כך האריה הכחול שבי, אפשר, בטח שאפשר להיעלב על אירוע שהתרחש לפני יובל שנים.
זו משימה לא פשוטה. שלא כמו בעלבון פרטי של כאב שלי מהילדות, כאן מדובר בלהעלות באוב כאב של איש מבוגר אשר בכלל לא היכרתי. איש אשר נהניתי מהגזוז הצבעוני שלו ואשר העניק לי מהפירה הקסום של ימי ילדותי. נראה אם אני מסוגל לכך בכלל.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
