| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2008
שביל הפירורים
לא היה לי ברור למה קור הלילה החליף את חמימות המיטה. התעוררתי רק כדי למצוא את עצמי שוב על גבו המחוספס של האריה. נזכרתי במטושטש שהוא ניסה להעיר אותי ולהסביר לי, אך אני רק הסתובבתי לכיוון הילד שבי והתכסיתי בעיקשות בשמיכה. העיקר שלא תופרע שנתי. עתה בקור הלילה נצמדתי לגופו של האריה, משתדל להיות איתו אחד. ניסיתי לזהות היכן אני, כי תמיד המסעות הפתאומיים האלה מביאים אותי לפינות שלא הכרתי. לא הצלחתי להכיר את הדרך, הן משום הלילה והקור שערפלו את חושיי והן משום הדרכים המוזרות שבהן בוחר האריה לנוע. הוא מעדיף שלא לראות אנשים בהווה של היום. נראה לי שהוא תקוע בעבר שהיה. או אולי זו רק הספרדית שמפחידה אותו והתרבות המקומית שכלכך זרה לדרכו. יכולתי כך להרהר בהרהורֵי ביני-לבין-עצמי האלה, אלא שהמעבר היה חד. האריה בחר בכניסה לעולם של אז בנפילה חמסינית. מהקור העז של אירופה בתקופה של שינויים אקלימיים לחמסין טיפוסי של שנות החמישים בישראל של אז.
מצאתי את עצמי בפתח מאפית ישראל. הריח המזמין של כיכרות הלחם הטריים שתמיד הזמין אותי, חיכה לי גם הפעם. לא הבנתי מה אני עושה כאן ועכשיו. חשבתי שאולי אוּנגה קשורה למסע הזה, הרי המקום הזה הסתיר וחיבק את נוכחותנו תמיד. הרהורי הופסקו עלידי נהמתו של האריה. הוא מנסה להתגונן הלילה. כמו אבות אבותיו ששלחו מסרים דומים לאריות בודדים שחיפשו להם בית ומשפחה. הוא לא מוותר על משפחתו עבור כל אריה חדש ומזדמן. אומרים שנהמת אריה בלילה מתגלגלת לשמונה ק"מ. אני יכול להעיד שהיא מסוגלת לעבור ימים וזמנים ולחצות יותר מחמישים שנה. הלב שלי התחיל לרעוד ולרטוט ולרגע חשבתי שכישלונותיי מההווה יגיעו גם לעברי וישכתבו את כל עתידי. אך לא, הלב רעד מאהבתו הרבה של האריה. באי הויתור שלו עלי. 'אני הייתי כאן כאשר היית ילד בכדי לשמור אותך ואני לא מוותר עליך גם עתה בהתבגרותך.' כך הוא שאג לעולם של אז וכך הוא נוהם אל תוך ליבי עתה. זו דרך שפזורים בה פירורים לרוב, ממיני מזונות שניקרו בדרכי מאז ועד היום. הדרך הזו לא יכולה להיפסק סתם כך. הרי יש עדיין מי שמצפה לך. מי שרוצה את ידך לעטוף ולהיעטף בה גם, ולהמשיך יחדיו. את כל זאת הוא שאג אל תוך ליבי ואני נרעדתי.
התעוררתי והריח המוכר היה בכל מקום. משום מה לא התייחסתי לריח והמשכתי בפעילויות השגרה של בוקר. לאחר ארוחת הבוקר רוזן ואריה היו חסרים. מוזר היה שהם לא חיכו לי לסיבוב הבוקר המשותף שלנו. כאשר יצאתי מהבית ראיתי אותם מרחרחים אלי בחשדנות. עתה הבנתי. אכן הוא ביקר אותי בלילה ולקח אותי למחוזות בהם נוצקתי.
* * *
אריה כחול, בדיוק מה שכל רופא ירשום לך, רק לך תמצא היום, אחד זמין בבית מרקחת.
זה בערך מה ש- Paco הרופא ידידי אמר הבוקר לאחר ששמע את חווית הלילה שלי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
