לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

יומני אלפוחרה


מכחול הזמן מצייר את עור הלב
Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2018    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

גורל אישה


שקט בישראל.

היום 25 בנובמבר הוא יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים.

כאן בספרד, זו לי הפעם ראשונה שאני רואה את מהדורת החדשות נפתחת בנושא הזה.  לפני דיווחים על המשבר הכלכלי ולפני הבחירות החשובות בקטלוניה.  אפילו לפני הכדורגל (המנוע הרגשי של ספרד).  לא בשולי החדשות, בין מהדורת הספורט למזג האוויר, אלא בראש המהדורה, ולא ל- 30 שניות של איזכור לצאת ידי חובה.  15 דקות של דיווחים מכל רחבי המדינה על פעילויות ומחאות בנושא המאבק למניעת אלימות נגד נשים.  זיפזפתי בין הערוצים והסתבר לי שכך בכל הערוצים.  במשך כל היום היו מבזקים ותוכניות מיוחדות בנושא וכך יהיה בהמשך הערב והלילה.

התפעלתי מאוד מהרצון של כולם להחדיר מודעות של כבוד לאישה וזכויותיה.  יום כזה הוא טיפה בים, אך הוא אות מבשר שינוי.  אולי יבואו עוד טיפות וגשם טוב יבוא וישטוף את לב האנשים ואלוהים יהיה בליבם.  מהיום ועד ה- 10 בדצמבר, במשך 16 ימים יהיו בספרד פעילויות חינוכיות ומופעי מוסיקה ותיאטרון רבים, אשר אני מקווה יסייעו בכך.

 

היום הזה מעלה שוב את הייאוש שבו שרויות כל השנה מיליונים רבים של נשים ברחבי העולם.  אני הייתי ועדיין קרוב לעם הדרומאפריקאי.  אני מכיר מעט את המצב שם וכאורח נדהמתי מחרפתה של האישה הדרומאפריקאית.  לצערי הטיפות הקטנות של הסיוע טובעות שם בים המפלצתי של האלימות נגד נשים, והמציאות המייאשת רק מחריפה.

 

לפני שאתם ממשיכים בקריאה, עצרו לרגע.

הביטו בשעון ותנו לספרות לרוץ.

שניה ועוד שניה וכאשר יחלפו 20 שניות עצרו!

מתישהו במהלך השניות האלה נאנסה אישה בדרומאפריקה.

הוכתה.

הושפלה.

אולי נרצחה.

 

בחודש האחרון לשהותי שם, התקשר אלי אחד העובדים והתנצל שלא יוכל להגיע השבוע לעבודה.

לתדהמתי, הוא סיפר כי במהלך סופהשבוע דודתו, הבת שלה, ובת הבת נאנסו.

התעללו בהן שעות ארוכות ואינמושיע.

 

זו מציאות.

מציאות שכבר לא מדברים עליה.

שמוזכרת בחדשות ובעיתונים בהתאם למכסה ממשלתית (?),

משום שהממשלה משתיקה בכוח, ומנסה להסתיר את אי-יכולתה להתמודד.

 

זו השואה השקטה שעוברות נשים בדרומאפריקה.

מהמנהיגות אין הרבה תקווה וישועה, כי חלק ממנהיגיה מאמינים בזכות הקניין של הזכר על האישה.

המחריד הוא, שאין כמעט זכר לשואה הנוראית הזו ברחבי העולם.

 

זאת במציאות בה כל שבע דקות נרשמת תלונה על אונס בדרומאפריקה.

יש המעריכים שרק על 1 מכל 36 מקרי אונס שהתרחשו, מוגשת תלונה.

מה שמביא את מספר מקרי האונס השנתיים למספרים שטניים.

זוועת אלוהים. ואיפה הוא???

 

יותר מרבע מהנערות בדרומאפריקה חוות אונס כמפגש מיני ראשון בחייהן.

כמחצית מהנשים עברו יותר ממקרה אונס אחד בחייהן.

 

הן כלכך רחוקות מתקרת הזכוכית.

הן הרבה יותר קרובות להיות עפר דק לזכרים האפריקאים.

והעולם שותק...

 

ועדיין לא הזכרתי את אונס הבתולות שכוהני הדת של שבט זולו מעודדים כמרפא לחולי אידס.

 

אני תקווה ותפילה שהתופעה המחרידה תסתלק מהעולם.  באפריקה ובכל מקום אחר.

מקווה שהארגונים המקומיים בדרומאפריקה יזכו בתמיכה בינלאומית הראויה לכבודה של כל אישה.

 

בול לזכר האחיות מיראבל, שתאריך רציחתן נקבע כיום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים.

3 פעילות פוליטיות, אשר ב- 25 בנובמבר 1960 נאנסו ונרצחו במכות ברפובליקה הדומיניקאנית, בהוראת הדיקטטור טרוחילו.
נכתב על ידי , 25/11/2010 18:48   בקטגוריות אלימות  
42 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-1/12/2010 22:49
 



שואה באפריקה


חובה ביום הזה לצעוק את חרפת האישה הדרומאפריקאית.

בואו ועצרו לרגע.
עצרו נשימה והקשיבו.
שניה ועוד שניה עד שיחלפו 20 שניות!
מתישהו במהלך 20 השניות עלתה זעקה של אישה נאנסת בדרומאפריקה.
אישה שהושפלה.
אולי נרצחה.


הגברים, סליחה, הזכרים במדינה הזו רואים את האישה באופן כלכך עקום ומסוכן. הם ממיטים שואה על נשות המדינה הזו. זכר אלים בטוח שזה ביטוי נכון לאהבתו. הוא גם זכאי לפי תפיסתו למין כאשר יחפוץ בכך. האישה גם היא חונכה לקבל אהבה תוך אלימות ולהעניק מין מתי שבנזוגה יחפוץ בכך.
מצמרר!!
כל זאת הינה מציאות רווחת, לא תסריט הזוי. מציאות במדינה בה המנהיגים מצדיקים ומנציחים שימוש באלימות פיזית ומינית כנגד נשים.

מציאות.
יום אחד, התקשר אלי אחד העובדים והתנצל שלא יוכל להגיע השבוע לעבודה.
לתדהמתי, הוא סיפר כי במהלך סופהשבוע דודתו, הבת שלה, ובת הבת נאנסו.
התעללו בהן שעות ארוכות ואינמושיע.

זו מציאות.
מציאות שכבר לא מדברים עליה.
שמוזכרת בחדשות ובעיתונים בהתאם למכסה ממשלתית (?).
זו השואה השקטה שעוברות נשים בדרומאפריקה.
והממשלה משתיקה בכוח, כי אינה יכולה להתמודד.
כי חלק ממנהיגיה אולי מאמינים בזכות הקניין של הזכר על האישה?

המספרים מלמדים על המציאות הנוראה. מציאות בה כל שבע דקות נרשמת תלונה על אונס בדרומאפריקה.
יש המעריכים שרק על 1 מכל 36 מקרי אונס שהתרחשו, מוגשת תלונה.
מה שמביא את מספר מקרי האונס השנתיים למספרים שטניים.
זוועת אלוהים. ואיפה הוא???

יותר מרבע מהנערות בדרומאפריקה חוות אונס כמפגש מיני ראשון בחייהן.
כמחצית מהנשים עברו יותר ממקרה אונס אחד בחייהן.

הן כלכך רחוקות מתקרת הזכוכית.
הן הרבה יותר קרובות להיות עפר דק לזכרים האפריקאים.
והעולם שותק...

ועדיין לא הזכרתי את אונס הבתולות שכוהני הדת של שבט זולו מעודדים כמרפא לחולי אידס.

וכל שנשאר הוא להתפלל ולזעוק ולהשמיע קול...
נכתב על ידי , 25/11/2009 12:43   בקטגוריות אלימות, אפריקה  
54 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-1/12/2009 23:26
 



הערות שוליים


שבתי מסיבוב הכלבים ובאמתחתי גבינת העיזים המשובחה של פּאקי ודבש פרחי הרוזמרין שהיא קנתה בשבילי בהרים. עיסקה לא רעה עבור זיתים במלח. שבתי והאריה חיכה לי נחוש כמו תמיד, הפעם עם תקתוק שעון הדוקסה שלא מרפה. הוא הניח את השעון קרוב קרוב אלי, כדי שלא אפספס את הרגע בו נצא למסע. בינתיים תחכה מעט, אני מבקש ממנו. תן לי להתבשל עוד מעט במיץ שלי. חמישים שנה ועוד יום או יומיים לא יזיקו לתחמיץ. אולי יְכולתי להיעלב אפילו תשתבח.

עכשיו אני בהיסוס. כתבתי אתמול את הקטע כמבוא לתוך האלימות שבחיים. ועתה, לאחר המופע שנתן האריה הכחול, כולם מצפים לעוד ערב נוסטלגי שלי בפאטיו עם כחול הרעמה. זה מזכיר לי את החידה המפורסמת בבית כאשר הייתי שואל את ילדיי מיהי אותה חיה שפרוותה כחולה, ליבה כאריה וקוראים לה אריה כחול? נו באמת, מיהי, היו עיניהם נוטפות תקווה מנצנצת לעוד הרפתקאה של לפני שינה.

אך אתמול, כל שרציתי לדבר עליו הייתה האלימות. ללכת באותו תלם שמסתיר בפניך את העולם הגדול של מבוגרים. כמו ילד. לך תבין איך זה באמת עובד שם בתוך קיפלי המוח של האנשים הגדולים. לרגע הייתי כאן בעולם האנדלוסי שלי ובמשנהו נעתי יובל שנים לאחור עם אונגה ואריה כחול ומר אייזן. הכל התחיל מכך שנתקלתי בחנות בשעון מעוצב תוצרת דוקסה. אני מבוגר מספיק להתעורר מתקתוק של שעון עתיק. להתעורר אל תוך החיים היום ולהבין שאני בגיל המתאים כבר להפוך למושא אלימות קל מידי. אלימות כנגד אנשי דור הזהב. עצם המחשבה כלכך מעליבה, ואני לא רוצה לחשוב בכלל מה פירושו לעבור את ההשפלה של האלימות עצמה.

אני עסוק בעצמי בדרך כלל. אך יש לי גם שומרי סף פנימיים. כאלה שמעירים אותי כדי שלא אלך לאיבוד בתוך עצמי. האריה הכחול. כן, אני יודע שחלקכם חושבים שהוא לא באמת קיים. אך האמינו לי שבלעדיו הרי הייתי כבר מזמן נם תנומה שלא מתעוררים ממנה. האריה הכחול הזכיר לי שאני צריך לפחות להיעלב. כן, להיעלב. על מה, שאלתי. על מה שקרה למר אייזן הזקן, הוא הזכיר לי. למר אייזן?! אני התפלאתי ופשפשתי במכונת הזמן הפרטית שלי. כן, כן, כך האריה הכחול שבי, אפשר, בטח שאפשר להיעלב על אירוע שהתרחש לפני יובל שנים.

זו משימה לא פשוטה. שלא כמו בעלבון פרטי של כאב שלי מהילדות, כאן מדובר בלהעלות באוב כאב של איש מבוגר אשר בכלל לא היכרתי. איש אשר נהניתי מהגזוז הצבעוני שלו ואשר העניק לי מהפירה הקסום של ימי ילדותי. נראה אם אני מסוגל לכך בכלל.
נכתב על ידי , 29/11/2007 18:05   בקטגוריות האריה הכחול, מבעד פנס הקסם, אלימות  
34 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-1/12/2007 20:22
 



להיעלב עבור מר אייזן


1. בלילה

פתאום באמצע הלילה ריח מוכר אך זר. החום שלא בא אל אפי כבר זמן רב. בחוסר רצון מסתקרן התהפכתי אל הריח. הגוף השעיר והמתוק הזה. לא להאמין שאחרי כלכך הרבה זמן הוא הופיע שוב. אוף איתך, אני פולט. דווקא באמצע הלילה אתה מופיע. והוא רק מגרגר כדרך החתולים. אתה יודע מה זה לנקות אחריך את המיטה? מחר כל הבית יהיה מלא בשערות כחולות! את כל ישותך הכחולה תשית על הבית. והוא בתשובה מגרגר ביתר שׂאת ומתכרבל אל חיקי. ממנו כבר לא אפטר הלילה. דיבור ארוך יש לו אלי, אחרת היה מגיע בבוקר. אם הגיע במחצית הלילה כדאי שאצטייד במלאי קפה וקרקרים.

התגלגלתי מחוץ ללפיתתו וגלשתי במורד הקומה למטבח. עשיתי את כל מה שאני יודע על קפה וחיכיתי בפאטיו. נו איך לא? נרדמתי. שוב הריח הזה העיר אותי. הוא ראה שאינני חוזר ובא אחרי. לא מוותר לי ולגחמות השינה המוזרות שלי. קפה! כך נזכרתי וטסתי בבהלה למטבח. הקפה התחמם לו בקָפֶטֶרַה החשמלית, ממתין לי. עם קפה וצלחת קרקרים חזרתי לפאטיו ופניתי לאריה הכחול, נו, אמרתי לו בפולנית צחה, מה קרה עכשיו? רוזן ואריה גמהם זקפו אוזניים מחכים למוצא פיו. הם הבינו עוד לפניי שטיול הבוקר לפאקו יתאחר היום, והצטנפו להם בפינות, ממתינים ליקיצת הסנוניות.

אתה צריך להיעלב, פתח האריה ואמר לי.
להיעלב?! משכתי את ראשי לאחור בתמיהה.
כן, עלבונו של מר אייזן לא ימתין לך לנצח.
מר אייזן, מר אייזן, מיהו מר אייזן לעזאזל? אני שואל אותו.
בלי לשון גסה הוא משיב לי. מר אייזן מחכה לך כבר יובל שנים שתיעלב בשבילו, ואתה שכחת מקיומו.
האמת, שמשהו בשם הזה גירד לי בקצה הפדחת, אך לא יכולתי להניח אצבע על זהותו.
מר אייזן, ממשיך האריה בשלו. מר אייזן וחתיכה נוספת של קנה סוכר.
מר אייזן של גזוז במחיר של סודה.
אומר לך משהו?
כלום. נאדה. איך שאני לא מסתכל על זה, אני נתקע באפילה מוחלטת.
מכאיבה.
אני מגיע למקומות שאבדו ואינם.
אה, עיניו של הכחול נאורו, פירה בגן בנימין.
את זה אתה בטוח זוכר!
היד שלי היכתה על מיצחי העבה והסתום.
נו בטח, מר אייזמן. איך יכולתי לשכוח?
אייזן, אייזן, מתקן אותי האריה.
אה טוב, טוב אני פונה לאריה, ומדוע אני צריך להיעלב בשבילו?
והוא מסביר לי לאט לאט, כדי לחדור את קשיות ההבנה שלי: כי אף אחד לא נעלב בשבילו עד היום.
שיהיה, אך למה דווקא אני ולמה הוא זקוק לעלבון היום, לאחר 50 שנה?
אתה באמת לא זוכר! כך הכחול.
אני אנסה שוב...
אתמול בחנות השעונים ראית שעון דוקסה.
ואתה מצחיק שכמוך, ניזכרת בשעון אומגה דק שקנית לאבא שלך בשוק הפשפשים באמסטרדם. נו באמת, רק אצלך שעון דוקסה מזכיר שעון אומגה. אפילו ששניהם שעונים של פעם, אך כל אחד מהם עולם בפני עצמו. בערך כמו שבכפר של אריות צהובי פרווה תתחיל לשבח את משפחתי הכחולה. לא רק שאין מערבבים מין שאינו במינו, אלא שיש בכך משום סכנת נפשות רבה.
את שעון האומגה של אבא נעזוב לעת עתה.
בוא שדות יקירי נתרכז בשעון הדוקסה.

טוב, אז אני אלך לגגל דוקסה ונראה מה אקבל.
למזלי, אריות כחולים הם זן בלתי כעיס ובלתי עציב. האריה הסתכל עליי במשנה רחמנות והבטיח לי שעדיין מר אייזן ושעון הדוקסה שלו לא מופיעים בממלכת גוגל.
אה, פתחתי זוג עיני עגל, למר אייזן היה שעון דוקסה. עכשיו אני מבין.
בעצם, לא הבנתי כלום. למר אייזן היה שעון דוקסה ואני צריך להיעלב עבורו.
זה כל מה שנודע לי עד לכאן.

תשמע, אני פונה אליו בטון מעט עייף, הבטחתי לפּאקו שאביא לו הבוקר מהזיתים של אונגה וגם אני רוצה לשתות קפה עם פּאקי. אני יוצא עם רוזן ואריה לסיבוב וכאשר אני אחזור נמשיך. בינתיים תנוח לך כאן בפאטיו.
קיוויתי גם שכמה קשרים נוירונים שבי יקומו לתחייה ואזכר בעוד משהו.
עוד לפני שהוא הגיב כבר יצאתי עם הכלבים לסיבוב בוקר מאוחר, מלא בתהיות על העלבון שנישכח ממר אייזן.
נכתב על ידי , 28/11/2007 17:20   בקטגוריות מבעד פנס הקסם, האריה הכחול, אלימות  
82 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-19/10/2009 18:55
 



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 40 פלוס , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשדות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שדות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)