| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
שפיפות
בעיתוי הכי לא נכון עבורי אני מגיע לישורת (ישורת?) האחרונה.
בעוד יומיים אניוצא שוב לדרך, בפעם האחרונה בפרוייקט הנוכחי. כשבועיים אהיה בדרכים, חוצה הרים ומדבריות, להקשיב לאנשים, ללמוד מה עשינו והיכן עדיין נדרשת עשייה.
אניודע שבבין לבין אביט לטבע בעיניים ואקווה שימצאני ראוי לשכון בי גם.
זו התרופה שלי בדרכים, הטבע.
כי הלבן שבעיני האדם מביאים אותי בימים האלה לשפיפות ועצבות.
ועתה נוספה לה גם מלחמה קשה בעזה.
אהיה תקוע איפשהו בין עזה לזימבבואה.
אני והפנטום, אני והזכרונות.
אניודע שבכל יום מצטרפים עוד למעגל הבלתי נגמר הזה של זכרונות.
של אובדן.
אני איתם, ומקווה שמעט יהיה מספרם.
אהיה תקוע, ללא אפשרות להתעדכן במה שקורה באמת שם או שם. כי במקומות בהם אהיה הקידמה האינטרנטית עדיין בוששת.
האינטרנט שחסר מוביל אותי לדרך תקשורת עתיקה. להתפלל.
אנמאמין שתפילה כן מסייעת.
אנאתפלל בדרכים, למען סיומה המהיר של המלחמה הזו.
שישובו החיים למסלול השקט שלהם.
שימעט מספר הנפגעים.
גמלמען הזימבבואים אנמתפלל.
אניודע שמה שמתרחש שם פחות מעניין, אם בכלל (עצוב).
אני קרוב לאנשים האלה.
קרוב לאותה סטטיסטיקה שיוצאת מועדות ואנשי מקצוע.
סטטיסטיקה שמתגשמת כאן.
את המספרים במלחמה בעזה אתם מכירים. פחות מוכרים המספרים מזימבבואה.
עד עתה חלו בכולרה כ- 40,000 איש וכ- 2,000 איש מתו מן המחלה.
עד לסוף תקופת הגשמים במרץ, צפוי מספר החולים להגיע לכ- 60,000 ומספר המתים לכ- 3,000. קשה, כלכך קשה. מוּגָבֶּה, אור העמים, מבלה את חופשתו השנתית עם בני משפחתו במלזיה, כאשר מחצית מעמו (עמו?) מעבר לסף רעב ומיני מחלות.
בלי להרחיב, ההשוואה בין עזה לזימבבואה עולה בי כל יום.
אנמקווה כי תקופת היובש תגיע לזימבבואה במהרה והמגיפה תיבלם.
מקווה שגם בעזה יבינו שלא עוד, וכי הגיעה העת לנצור את האש ולהביט קדימה.
אשוב בעוד כשבועיים.
שומרי השקט
| |
צעיר לנצח
החלום היה ברור מאוד וחד.
עתה אנשוכב במיטה ולא ברורים לי גבולות המציאות.
בכלל, מיהו הכותב כאן את ההרהור הזה.
אני המוכר משנים או הפנטום הזה שמלווה אותי בכל אשר אלך.
עשרות שנים שהוא מלווה אותי נחבא אל הכלים.
שקוף, לא נראה ועושה את מלאכתו בשקט וללא תמורה.
אלטרואיסט הנפש הוא.
לעיתים משקיט ולעיתים מסעיר.
משהו העיר אותו שוב לחיים.
המלחמה.
הוא לא סובל מלחמות.
מחפש נחמה וחיבוק במציאות המקבילה שלו.
בי.
הוא פלש לחלומי והעיר אותי.
מפעיל את כל כאבי הפנטום שהוא יודע.
התעוררתי מוזעק ומוכאב עלידי כאבים של פעם.
כאבים שאף פעם לא מסתלקים ממך באמת.
הרגשתי שוב את נחת הזרוע של המלחמה על הגוף הצעיר שבי.
המלחמה השאירה אותי צעיר לכל חיי.
הכאבים שימרו בי את הגיל ואת התחושה.
אנימביט בו בצעיר שבי.
הוא מביט בי בזקן שאנבדרך להיות.
אנו מחכים שאבק המלחמה ישקע.
אחרכך כל אחד ישוב לביתו.
אנלגופי.
הוא לצללים השקופים.
אנו מתחבקים.
אני נרדם.
| |
מציאות
ראיתי את הדקל מול אור השקיעה.
בנר השביעי של חנוכה עוד היה אור.
היה מי שניסה להאיר.
אך הייתה זו שקיעה, מבשרת על הסערה.
והסערה אכן באה והיא לא פוסקת.
צווחת
ורוגזת
ומתישה
ומכאיבה.
גם הדקל המרוט צווח בסערה.
הרבה מראות עולים וממלאים את הלאנודע.
את השקט הזעיר שבין הרעמים והברקים.
כלכך הרבה שחור שמכסה על טיפה של אור הפוך.
ממשיך להתפלל
בתקווה שיגיע הקץ למכות.
שיבואו תקווה ואור לתושבי המדינה ולתושבי עזה.
שישובו הבנים הביתה בשלום.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
