 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2009
מחר דצמבר
בדרך לפגישה עם הרהורים שחיכו לי בין הגבעות. כמעט ברגע האחרון של נובמבר הצלחתי להגיע לפנייה לדרך חדשה. מגע הגלגלים באספלט שר לי נגינה בתולית שלוקחת אותי לצלילי נוף שנפרס רק בשבילי. עוד עיקול ומתגלה לפני השמש שכתמיד מפתה אותי להמשיך, מבטיחה אהבה. היא מלכסנת את זרועותיה למימדי המכונית, כמו פעם. צובעת את חמוקי הנוף בצבעים מפתים של כתום ואדום.
דצמבר כבר כאן, כמעט. אפשר כבר לראות את לובן ירכי ההרים הנחשף מולי. מחר הזריחה תשרבב לשון מפתה בין שפתיה האדומות.
דצמבר שָׁר לִי
אַהֲבָה לְעַצְמוֹ
התכווצויות בלתי רצוניות מעמיקות בי אל תוך עצמי.
| |
סיפורו של בילי
סיפור על נאמנות מופלאה
לבילי יש ברחבי אפריקה מספר בנידודים. אני זכיתי להכיר את אפור המקור, אדום המקור ואת מקור קרן הקרקע. אך המרשים מכולם לדעתי הוא צהוב המקור, בעל המבט המפחיד שמנהל את אפריקה. היכן שלא תלך הוא מופיע, יודע כי בניהאדם תמיד משאירים משהו מאחריהם. כדאי להזדנב אחריהם. בני המשפחה המרשימה הזו (צהוב, אדום ואפור המקור) נצפים בדרכלל בזוגות. בני הזוג מפטרלים וניזונים יחדיו, עד בוא האביב. באביב תמיד רואים רק בילי אחד, והוא לא שקט אז. עף ממקום למקום, רוגש ומחפש מזון. אחריות גדולה רובצת על כנפיו בעונה זו של השנה, הוא חייב להאכיל את זוגתו שתחיה ואת צאצאיהם האהובים.
ימים או שבועות קודם לכן, הזוג האוהב חיפש לו משכן בטוח, בדרך כלל שקע בעץ, לבנות את קן אהבתם. הם בונים את ארמונם משאריות ענפים ועלים מודבקים בעזרת רגבי עפר וגללים טריים. הוא בונה מחוץ לקן, והיא בונה את הקיר מהצד הפנימי. הם ממשיכים כך, עד שהיא נשארת לכודה בתוך הקן, ורק פתח קטן למזון הוא אשר יחבר אותה לעולם ולאהובה בשבועות הבאים. תוך ימים ספורים היא משילה מעליה את כל נוצות התעופה ומעתה, עירומה היא תלויה בחסדו של בנזוגה היקר. והוא, מתרוצץ ברחבי הממלכה לספק את מזונות זוגתו האהובה. לאחר כחודש שבו היא דוגרת על 2-3 ביצים, בוקעים האפרוחים. הזכר הנאמן ממשיך להאכיל את גוזליו וזוגתו האהובים במלאי חרקים וזוחלים טעימים. לאחר שהגוזלים גדלו והמקום נהיה קטן עליהם ועל אימם, שוברים הזכר והנקבה את הקיר החוצץ בינם לעולם. הנקבה יוצאת מהקן ויחדיו סוגרים בני הזוג שוב את קיר הקן על העוללים הקטנים, לעוד כחודש ימים או יותר. האם מגדלת שוב את נוצות תעופה ומצטרפת לבנזוגה בשמירה והאכלה של בני המשפחה.
Southern Yellow-billed Hornbill - מקור-הקרן צהוב המקור
| |
אָגוּר
גַּם כִּי אָגוּר
אֶת לְשׁוֹנוֹת אֵשׁ
לְשׁוֹנֵךְ
אֶאֱגֹר נְשִׁיקוֹת
טַעַם יָם כְּחוֹל
מַבָּטֵךְ
Southern Yellow-billed Hornbill - מקור-הקרן צהוב המקור
| |
בת הים
סינֶסתֶזיָה – גירוי שמעורר תחושה סובייקטיבית שונה מהרגיל.
כדוגמת שמיעת צבע או לטעום צבע.
מכירים או לא, אך כבר שנים שלעגבנייה יש בפי טעם של כלנית.
אני צריך עדיין להכיר בטעם החדש של ים כחול שהעלתה בי בת היענה.
בת הים
| |
ליל הכנות
כל הלילה דיברתי עם השלדג המפוספס. מהצד הזה של הכילה הכל מטושטש ולא הצלחתי להתמקד בה. היא תעתעה את שנתי. במשרד אמרו שמחר יהיה קר ולח וגשום מאוד. יום להתכרבל במיטה. לא נסעתי שעות ארוכות לצפון בכדי להתכרבל, אני אקום ואצא לדרך בכל מקרה. ברגע שסגרתי את עיניי, התמלא הלילה בנהמות אריה שרגז על פולשים שחדרו לתחום מחייתו. גם הוא יקום בבוקר בכדי לחדש את גבולות ממלכתו. גמלו יהיה קר, אלא שהוא לא יהסס כמוני. ואני, מה לי כאן בארץ הזו מוכת הרעב והאלימות. מה לי מחפש איזה שלדג נדיר. אני כן יודע מדוע באתי, הרי אותי מביט אל ג'רמיה אני מחפש. זה מבט מרגיע מאוד. לכן אני מפזר לג'רמיה הבטחות, זרעי מבטים שאני טומן בהבטחות למסעות. אריות לא מבטיחים את המחר שלהם לבני הסאן. אני כן. למדתי כי טוב לקיים הבטחה לבן הסאן. קיומה מכוון אותי דרכו, ומאזן בי שיווי משקל פנימי. וכך מחר תתקיים בי עוד הבטחה, עוד חיוך אל עצמי. שקעתי בשרטוט החיוכים שיפקדוני מחר, ושכחתי שהבטחתי לכתוש את עלי הרויבוס. בבוקר התעוררתי, וסיימתי לכתוש בתוך שקט הבוקר. האריה וודאי יצא כבר לדרכו. ג'רמיה הופיע ואסף מעט עלים כתושים וחלט משקה אדום. עם הכוס המהבילה הוא פתח את הדלת וכל רוחות הסערה פלשו והקפיאו אותנו. ארזנו את כל שצריך ליום ויצאנו למסע מכורבלים. הקור לא הרפה. אפשר היה לראות את הרוח עולה מהנהר מצליפה בנו ערפל.
בזהירות ירדנו במדרון התלול והחלקלק לנהר.
מייד ראיתי אותה.
היא חיכתה.
בדרך חזרה, ג'רמיה הציץ אלי מההגה מחייך, גם אני חיבקתי אותו בחיוך.
התחיל לרדת ברד.
עצרנו מתחת לעץ שיקמה גדול.
הקשבנו.
זה אחרת להקשיב מתוך אפרכסת חיבוק.
| |
שואה באפריקה
חובה ביום הזה לצעוק את חרפת האישה הדרומאפריקאית.
בואו ועצרו לרגע.
עצרו נשימה והקשיבו.
שניה ועוד שניה עד שיחלפו 20 שניות!
מתישהו במהלך 20 השניות עלתה זעקה של אישה נאנסת בדרומאפריקה.
אישה שהושפלה.
אולי נרצחה.
הגברים, סליחה, הזכרים במדינה הזו רואים את האישה באופן כלכך עקום ומסוכן. הם ממיטים שואה על נשות המדינה הזו. זכר אלים בטוח שזה ביטוי נכון לאהבתו. הוא גם זכאי לפי תפיסתו למין כאשר יחפוץ בכך. האישה גם היא חונכה לקבל אהבה תוך אלימות ולהעניק מין מתי שבנזוגה יחפוץ בכך.
מצמרר!!
כל זאת הינה מציאות רווחת, לא תסריט הזוי. מציאות במדינה בה המנהיגים מצדיקים ומנציחים שימוש באלימות פיזית ומינית כנגד נשים.
מציאות.
יום אחד, התקשר אלי אחד העובדים והתנצל שלא יוכל להגיע השבוע לעבודה.
לתדהמתי, הוא סיפר כי במהלך סופהשבוע דודתו, הבת שלה, ובת הבת נאנסו.
התעללו בהן שעות ארוכות ואינמושיע.
זו מציאות.
מציאות שכבר לא מדברים עליה.
שמוזכרת בחדשות ובעיתונים בהתאם למכסה ממשלתית (?).
זו השואה השקטה שעוברות נשים בדרומאפריקה.
והממשלה משתיקה בכוח, כי אינה יכולה להתמודד.
כי חלק ממנהיגיה אולי מאמינים בזכות הקניין של הזכר על האישה?
המספרים מלמדים על המציאות הנוראה. מציאות בה כל שבע דקות נרשמת תלונה על אונס בדרומאפריקה.
יש המעריכים שרק על 1 מכל 36 מקרי אונס שהתרחשו, מוגשת תלונה.
מה שמביא את מספר מקרי האונס השנתיים למספרים שטניים.
זוועת אלוהים. ואיפה הוא???
יותר מרבע מהנערות בדרומאפריקה חוות אונס כמפגש מיני ראשון בחייהן.
כמחצית מהנשים עברו יותר ממקרה אונס אחד בחייהן.
הן כלכך רחוקות מתקרת הזכוכית.
הן הרבה יותר קרובות להיות עפר דק לזכרים האפריקאים.
והעולם שותק...
ועדיין לא הזכרתי את אונס הבתולות שכוהני הדת של שבט זולו מעודדים כמרפא לחולי אידס.
וכל שנשאר הוא להתפלל ולזעוק ולהשמיע קול...
| |
בִּנְדוֹד לַיְלָה
כַּאֲשֶׁר פָּחַדְתִּי
לְהֵרָדֵם,
בִּי יֶלֶד קָטָן
עָצַם אֶת עֵינָיו
בְּאֵימַת צִפּוֹרִים מְפֻחָדוֹת.
Korhaan
| |
מבט
הפוסט הקודם המחיש לי שוב, כמה אישיות הן התחושות. אלה הן טביעות האצבע של תולדות האדם. השקט כלכך אישי. אינטימי. כמספר האנשים גרסותיו. שניים יעמדו אחד לצד השני, ילגמו יחדיו מאותו השקט ודמותו לא תהיה אותה, ומשקעיו יתגבשו לחוויות כלכך שונות שמהן כל אחד יזכור ויזכיר.
ראיתי אותי עומד שם, באמצעו של סיפור, מביט אל שולי העיר ומבקש לרכוב על מבטה של השחף. מֵאֲחוֹרַי מיטה תובענית ניבטת בי מתוך סיפרה של אמילי דיקינסון "חיי נצבו רובה טעון". נתון בבועת שקט שלכודה בתוך צבת זמן. עם המבט שהייתי לוכד, הייתי עף למרחקים, או לפחות מאותה גזוזטרה.
ובאמצע נפגשנו
| |
שקט
שֶׁקֶט. כלכך שָׁקֵט. רק אני והקירות המצופים בתמונות עציצים. החלון שפתוח מביט למטה על העיר, קורע לי פתח בין שני בתים. שחף נחת כרגע על הגדר, מביט, לא אלי. הוא נועץ כיוון בקתדרלה שבולטת בחוּם נוצרי מול בתי העיר בלבן, שמתפורר בשוליים לשכונות חדשות. אני ממתין בשֶׁקֶט, אולי אשמע טיח נופל, ולא חוזר לקריאה. מכל הספרים לקחתי איתי את אמילי דיקינסון. לא בחירה הכי טובה בשקט הזה. אני רך מידי.
| |
אורות בתים
אורות בתים מתקרבים
כאשר התקרבנו לארץ נאבקתי לישר את עצמי עם המבט שלי.
זה היה קשה כי באתי מהצד.
ישבתי בצד של הרצליה.
הרגשתי בסוף שהאור הזה יאנוס אותי.
כי באתי מהצד.
לראות אותי שוב.
לשמוע את המתיקות הזו שננעצת בילדותי.
פותחת שלפוחיות של אור תמים.
אורות בתים מתרחקים.
עכשיו אני מוכרח להסתובב אחורה.
הצוואר נימתח כדי לזכות בעוד מנה של חוף.
קו בת ים הולך ונמתח לשערה דרומית.
הכאב כבר ברור.
הוא יגדל לכדי מוט מלובן.
באמצע הוא הוציא פרחי געגוע מהמוט.
במקום בו חייתי צמח בי כאב.
עתה הוא פרח לידי געגוע.
היום יושב שם סלע.
לעיתים אני מסיר אותו ומביט ברקמות העדינות שמתחת.
מי שמביט יזהה בקלות כי במקום הזה שכן כאב.
אם הוא יחפור מעט מצידי הסלע, הוא יגלה אדמה רכה ולחה.
אהבה הוא אולי ימלמל בלי כוונה.
הייתה כאן אהבה.
הוא יכסה בעדינות.
וישיב את האבנים הקטנות למקומן.
כבר אינשם פצעים זבים.
רק צלקות.
עם אור רך ועור.
(מקטעי געגוע לשבת אחרת)
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
