| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2006
בזהירות
אני שב
פותח את החלונות
לאוויר צח
שימלא את מסגרת חיי
בזהירות
הכל בזהירות
בצעדים הסויים ומהססים
אין לי מילים להודות לכם
על שבאתם לתמוך בי
בתגובות
במיילים
בטלפונים
יותר משלושה שבועות
ולא ויתרתם לי ולא שכחתם.
תודה תודה תודה!!
אולי פעם אצליח להסביר את משמעות התחושה
שהענקתם לי.
ובינתיים
תודה לכם לכולכם!!!!
| |
דרישת שלום
לכל המתעניינים, שואלים ומודאגים:
שדות אהובנו בחיים!!!!
עדיין אינו יכול להגיב לכולנו כמו שהיה רוצה
אבל הוא מבטיח לעבוד קשה
ולחזור אלינו הכי מהר שיוכל.
תודותיו לכותבים ולמגיבים.
מקוקו.
| |
המטר החסר
מסמן את המרחק בין שהגוף שלי שרץ מהר יותר (מידי),
לבין יכולת האני שמציצה.
כתינוק שובב.
או
מסמן את העומק שבו חדר מה שחדר אל תוך הגוף שלי.
שהוציא צעקה.
ושתק לרגע.
בכל אופן הוא חסר.
המטר.
אני יודע על קיומו עתה, רק לאחר שהנפילה התרחשה.
שהצעקה נולדה.
אוףףף!!
דווקא כאשר האביב הגיע.
אהיה כאן פחות.
אהיה אצלכם עוד פחות.
עד אשר אשוב מחובר אל גופי.
או גופי אלי.
(מי שישוב ראשון)
שתהא השבת מלאת אהבה ו- care 
| |
תתחדש שדות
עוד כמה מילים על התחדשות.
לא, בעצם על יחסי אהבה-דחייה עם האגו הזה.
כאשר החלטתי למחוק את המנויים הייתי גם אמור לבצע את ההחלטה.
ומחקתי את המנויים אחד אחד.
כשמונים פעם ביצעתי את הפעולה הזאת.
וזה לא היה קל.
הלחיצות האלה.
היד הייתה כבדה.
העכבר לא כלכך נשמע לה.
כן, מישקל האגו הכביד כלכך.
אך עם כל לחיצה חשתי בהתכווצותו.
בנוכחותו המקבלת את המימדים הראויים לו.
כי מעשה כאן בישרא מקרין גם על התוך הפנימי של חיי.
אומנם כוּפפתי לא מעט לאחרונה.
אך גם הזדקפתי בדמות ענפים חדשים שבקעו ובוקעים מחיי.
למדתי שיעור.
והשיעור הזה הוא כה פשוט.
למעשים של אגו – חיצוניים ואישיים,
אפשר, ולעיתים רצוי מאוד,
להגיב ממקום שאינו אגו.
מהמקום הזה אני ממשיך כאן היום.
מקבל את כל מי שרוצה לקרוא אותי.
את האנשים שהבינו את קריאתי לאמירה הברורה של עשיית מנוי.
ואת אלה שלא נענו לבקשתי.
תודה לכם.
האנשים היקרים שכן חידשו את המנוי
| |
התחדשות
הנה הסתיים לו חודש פברואר.
חודש שהביא לי הרבה התנסויות ומעברים למקומות חדשים.
נעתי בין מקורותיי למקומות המרפא שבי.
חיפשתי את רעד האביב.
למדתי לאלף מעט יותר את האגו.
כתבתי פעם כי אגו הוא צמח פראי. מאוד פראי.
כאשר מרעיבים אותו הוא משתלט על כל השדה.
כאשר משביעים אותו הוא בקושי זז.
ובין לבין נמצא כל הסיפור.
מעט מים, מעט דשן והרבה תנועה.
הנה היום אני נוכח לדעת שהוא מתוחכם האגו.
יודע לנוע בזריזות גם כאשר הוא בקושי זז.
כמו תמסח עתיק יומין.
אך גם אני עתיק.
לא פחות.
וכך אני מנהל את ימיי.
בזריזות.
משוחח שיחות שטוב שלא מתקיימות.
כך טוב להן.
יש שיחות שמתקיימות וטוב שכך.
כי כך לא טוב.
כמו מימדים הניצבים זה לזה.
לא מסוגלים לקיים זרימה ביניהם.
כן מסוגלים להמשיך הלאה.
אולי נקודת החיבור היחידה שהם מקיימים ביניהם,
היא היחידה שאפשרית, כדי לקיים את הזרימה הנכונה.
זו הנקודה שבאה ממימד אחר.
מציירת את קו פרשת המים הפנימית שלי.
בין מקורותיי החיצוניים
למעינותיי הפנימיים.
שם אני מוגדר היום,
בנקודת המפגש הזו בין שלושת המימדים.
אל נקודה זו שירטטתי את דרכי עד כאן.
מנקודה זו אני מצוייר הלאה.
* * *
במסגרת זו אני מבקש לעשות מעשה שולי.
לא עיקרי.
אך חשוב לי.
משהו שמציין על ההתחדשות שמבקשת להסיר מחסומים מדרכה.
אני רוצה לבקש, כי מי שיש לו מנוי לבלוג הזה ועדיין מעוניין לקרוא אותי, שיחדש את המנוי.
כי לאחר שהפוסט הזה ישוחרר לחלל הבלוגיאדה,
אני אבטל את כל המנויים על הבלוג שלי.
לא, לא כי נמאס לי מכם.
להיפך, אני זקוק ונושם את התגובות שלכם.
רשימת המנויים מכילה אנשים שכבר לא נכנסים הנה יותר.
כי אני רוצה לקבל מסר מי מהמנויים גם קורא אותי היום.
כן, אני רואה חשיבות ברשימה הזו.
מי שעושה מנוי אומר משהו.
מאוד ברור.
תודה לכל מי שהיה איתי עד היום.
הדלתות נפתחות עתה למי שיבוא לביתי המתחדש.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
