טוב, מחכים למכונה שתסיים עם תפילה גדולה שנוזל הכביסה הוא לא הגורם לפריחה המעיקה.
אכן, מרפי תמיד איתי.
מעולם לא הייתי אלרגית לדבר. עכשיו, אין לי ממש מושג למה אני אלרגית אבל הגוף שלי ממש סובל. הפריחה היא לא ממש פריחה, זה יותר אביב במלוא תפארתו - - ממש שלפוחיות כואבות אדומות ונפוחות. לדברי כולם סטרואידים צריכים להשפיע - - על הפריחה שלי זה משפיע בדיוק עד הבוקר בו אני מתעוררת שוב עם אדמומיות חדשות ממש חגיגה לאוהבי עונת הפריחה. ואני אוהבת פריחה - - של פרחים ואירוסים אבל לא של שלפוחיות על הגוף שלי (שהיה דווקא נחמד לפני שהסטרואידים התחילו לאגור בו כמויות בלתי מבוטלות של נוזלים - - תאמינו או לא זה נראה ומרגיש בדיוק כמו עודף משקל)
אני פנויה, גם ריגשית.
השנה החלטתי לשם שנוי לעשות משהו בנידון ליצור לי זמן וגם רצון לצאת ולפתוח לי אפשרויות והזדמנויות להכיר מישהו. האמת היא שבכל פעם שאני יוצאת מהבית אני מכירה מישהו נחמד - - אבל אני כל כך עצלה ונהנת מהבית הנחמד שלי, מהחברות שלי (שרובן נשואות) שאני לא ממש טורחת לצאת.
אז השנה כן. (כמובן, אני סופרת שנה לפי שנת הלימודים. מורה - - בדיוק כמו תלמידים)
את החבר שלי מרפי כבר הזכרתי היום?
לפני שבועיים הוזמנתי לארוחת ערב אצל חברים, ופגשתי שם בחור (בחור? איש.) מבוגר ממני בלא מעט שנים שמחפש פרק ג' (כן, ב - א' ו-ב' הוא כבר היה )
החלטתי לא להיות בררנית יותר מדיי ולשמוע לעצת החברים והמשפחה - - לא לקטול ולתת צ'אנס - - תמיד אפשר לומר תודה, לא תודה מאוחר יותר.
התעלמתי מהעשור וחצי שמפרידים ביניינו, התעלמתי מזה שיש שתי נשים לשעבר וגם מזה שלכל אחת מהן יש ילדים ממנו. ואז הופיע מרפי - - אני תמיד רוצה גבר מפנק (הקשישון מפנק), כולנו רוצות גבר שלא משחק משחקים ולא מפחד להראות רצינות (הקשישון אכן הבהיר לי על הדייט הראשון שהוא לא אובה להיות לבד, לא רוצה להיות לבד ואין לו תוכניות כאלו - - הוא מעדיף קשר רציני, מחייב מההתחלה ומבחינתו אין בעיה לעבור לגור יחד דיי מהר כשהכוונה ברורה כי הוא רוצה עוד ילדים, ואם אפשר אז כבר מאתמול) אני נמשכת לגברים גבוהים, רחבי כתפיים, קרחת ומשקפיים (באופן מפתיע ומרגש הקשישון בורך פיזית בכל אחד ואחד מן הסעיפים הנ"ל) - אז איפה מרפי אתם שואלים? - - הסברים בפיסקה הבאה.
על חגורת צניעות כולנו שמענו, השאלה היא האם כולכם שמעתם על רצועת החנק?!
לא יודעת מה איתכם, אני מאמינה בלתת חופש כזוגיות הכי נפלאה שיש. לא חלילה זוגיות שבה כל אחד מרוחק וחופשי לגעת ולדעת את השכן והשכנה אם כי בידיעה שאתה שלי ואני שלך כמובן שיש רוגע ואין צורך ליצור מוגבלויות או חוקים טיפשיים.
הסבר בגוף הסרט - כשעוד חייתי בארץ גידלתי כלב, מאוד אהבתי אותו (ברמות שהיו שיטענו כי הוא קיבל יחס של ילד ולא של כלב). מעולם לא קשרתי אותו ברצועה, הוא תמיד הלך לידי, כמה מטרים לפניי או מאחוריי. בימיי שישי כשהיינו הולכים לים הוא היה משחק ושוחה עם הכלבים שבחוף ומדיי פעם היה בודק אם אני עדין באותו המיקום. אנשים תמיד שאלו אם אני לא מפחדת שהוא יברח. הגירסה שלי לגבי תותון (כלבי האהוב) וגברים הינה אחת: טוב לו איתי הוא לא יברח, ואם ילך לאיבוד הוא ימצא את הדרך הביתה. אני שלו - - הוא יודע את זה וגם אני ולכן אין צורך ברצועות.
ובכן, מסתבר שלקשישון לא היה כלב, וכל הזוגיות שלו לבשו/הולבשו ברצועת חנק.
הודעות רב יומיות בלתי פוסקות, לחץ.... הילדים אצלי את לא רוצה שאני אבוא לאסוף אותך? (לא יקירי אחרי שלושה ימי הכרות לדעתי הילדים שלך עדיין לא צריכים לראות אותי) אבל בישלתי צהריים והכנתי עוגה (כבר אכלתי תודה, תשמור קצת מהעוגה, אולי מחר.)
והגרוע מכל - גילט פולני (רגשי אשמה נשמע פחות טוב מגילט פולני). חלילה לא נפגשנו יום (כמובן בגללי - - בחרתי להיות עסוקה, להיות עם חברים או סתם להתפדלע על הספה החדשה שלי), המשפט הראשון בטלפון "זהו, שכחת ממני?"
טוב, נראה לי שהבנתם את הרעיון - - אז תאמרו לי אתם: אני יותר מדיי בררנית או שמא מרפי באמת צחק עליי ביג טיים הפעם - - קבלי כל מה שאת רוצה, והרבה מזה - נכון שאת לא באמת רוצה....
הכביסה במייבש, אחותי כבר הלכה לישון, עם ההורים נדבר מחר, מה עוד נשאר לעשות???
JDATE - האאאאא.... זה כבר סיפור שיספיק לפוסט ארוך ביותר
גם כאן למרפי היה, יש ויהיה מה לאמר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
