המסע של שירז

טוב. מאוד מוזר לי לקרוא את מה שכתבתי כאן לפני כמעט שנה.

הסיבה שלא כתבתי עד עכשיו היא שנסעתי לטיול בסין. כן כן, נסעתי עם חברה לכמה חודשים בסין ויש לציין שלא רק שלא הורדתי או שמרתי, עליתי בטירוף. כשחזרתי מהטיול חזרתי לגור בבית ואז עליתי עוד בטירוף, ואז עברתי דירה והתחלתי לעבוד ואז עליתי עוד בטירוף.

הסיבה שאני כותבת כאן היא שלא רק חזרתי לארץ, חזרתי לעבוד, חזרתי לחיים - אלא גם חזרתי להסתכל על עצמי במראה והבנתי שאני מגזימה. אני לבד, אין לי חברים, אין לי בן-זוג והבנאדם היחידי שמסכים לגעת בי הוא חתיכת אדיוט שלא הייתי מסתכלת עליו לשניה אם לא הייתי יודעת שאף אחד אחד לא מסתכל עלי לשניה. אני חושבת שכל הבעיות בחיים שלי קשורות בשורה התחתונה לעובדה שאני 20 קילו יותר ממה שאני אמורה להיות.

אני לא ילדה קטנה, לא תיכוניסטית עם הפרעות אכילה, אני לא סופרת קלוריות ולא מקיאה (הלוואי אני פשוט לא יודעת איך), אין לי תסביך אישיות או הפרעות נפשיות - אני פשוט מציאותית.

אני יודעת שאני יפה, שיש לי תווי פנים לא רעים ופוטנציאל, אבל אני פשוט שמנה. תמיד הבנאדם הכי שמן בחדר, תמיד הכי גדולה בתמונות, תמיד זאת שהכי חם לה (לשמנים הכי חם תמיד) וזאת שמתמוגגת על הזכרונות הנעימים של החורף גם בגלל שאז המצח שלי לא מבריק תמידית וגם בגלל הסוודרים הגדולים והמעילים המכסים.

אז הנה אני, מכריזה על חזרה למציאות ולדיאטה, אני מקווה שתלוו אותי בצעדים קטנים חזרה לשפיות שלי.

אוהבת,

שירז