החיים, היקום, וכל השאר

ויודעים מה? מסתבר שגם רוב האנשים שגרים בפתח תקווה לא אוהבים את פתח תקווה, ואת זאת אנחנו יכולים ללמוד מהסקר הבא: http://news.walla.co.il/?w=//970748.

ואצטט את השורות הרלוונטיות לנושא: "בפתח-תקוה היתה ההוצאה הגבוהה ביותר בחודש להבראה, נופש וטיולים בארץ - 176 שקל". האנשים בפתח תקווה הם אלו שהכי צריכים לברוח מהבית, לנשום, להירגע, לצאת מהמקום המגעיל הזה שנקרא פתח תקווה.

הא.

אנחנו על הסוס! אנחנו על הסוס! אנחנו מרוויחים כסף ויש לנו אישור להיות כל היום על המחשב! או בקיצור, אם גם אתם צריכים להקליד משהו ואין לכם כוח, אני תמיד נמצאת פה, בשביל למצוץ את ארנקכם ולהקליד לכם משתרצו. בואו אתמול ולא מחר, כי אני בשוונג של העלאת מחירים דרסטית. או, במילים אחרות, גיליתי שיש אנשים שלוקחים 12 שקלים לעמוד, כך שאולי 5 שקלים הם קצת מידי. אז עכשיו אני כבר בין 7 ל8. והעבודות זורמות בלי עין הרע... רק צריכה להמשיך להיות מהירה (78 מילים לדקה, 100 אם 80% מהן הן בנות שתי אותיות. סתם. החלק השני של המשפט הוא קישקוש אחד גדול. אבל הראשון הוא לא. באמת 78. בספירה האחרונה. של קטע אקראי. שכלל אפילו מילים ארוכות, כמו א-נ-צ-י-ק-ל-ו-פ-ד-י-ה. ארוך, נכון?), ולפתח יכולת הבנת כתבים ומילים לא ברורות, ויהיה לנו טוב. יהיה לנו טוב... יה.

אהוב ליבי סיים טירונות ואנחנו מקווים שהוא לא יהיה חוטב עצים ושואב מים בצריפין, כי הוא יכול לתת הרבה יותר מזה. (ואני אומרת - זה הזמן למעט בקשיש. אך מכיוון שהתקופה העות'מאנית כבר עברה, אפשר לנסות סתם שוחד. (: )

(גיליתי שהקווימפרידים האלה ממש חמודים ושימושיים ומתאימים לי. יש לי משהו שימושי כזה (שגם ממש חמוד ומתאים לי), שמתי קיצור דרך למסמך כלשהו של פנקס רשימות, בשורת ההתחל, כך שאם אני צריכה סתם פתאום לכתוב טלפון או כתובת, או להעתיק איזהשהוא קטע, אני יכולה פשוט ללחוץ וזה נפתח. בקיצור, העניין הוא, שבין כל עניין ועניין יש המון קווים ארוכים. אז מותר לי גם כאן. (: )

(עוד אחד!)

נהיה לנו בית יפה. בכל ביקור של ההורים שלי, הוא הופך ליותר ויותר יפה, כל זאת בזכות ידי הזהב של אבא שלי, שמתקן ומתקין הכל, ידי הזהב של אמא שלי, שיודעת לסדר באופן מעולה, והכסף של שניהם, שמביאים בכל פעם "עוד משהו קטן לבית". (:

אז היום אבא שלי שם לנו ארון ישן ומדף ישן במטבח, כונניות בסלון, כמה מתלים בכל מיני מקומות, הביאו מאוורר שהיה איפשהוא בבית, הביאו גם טוסטר וסט צלחות ש"בדיוק היו במבצע", ובאמת שכל שנותר עכשיו זה רק לסדר את חדר השינה. כבר אמרתי שאני מתה על ההורים שלי?

השבת יש שבתברמצווה בישוב כלשהו ליד נהריה. לבן של דודים שלו. אני מקווה שהשבת תעבור בשלום. (או במילים אחרות: "נהריה? זה לא איפה שהיתה המלחמה? לא כדאי לעשות עוד שבת בבית?") לפני השבת חברה שלי רוצה לבוא לבקרני, כי היא תהיה בפתח תקווה עיה"ק. כששאלתי את המתוק שלי אם הוא חושב שיהיה לנו זמן בשישי לפני שנצא, הוא אמר שלא נראה לו ושזה לא מתאים. "היא אמרה שהיא תביא גם מתנה..." "אה, אוקי, אני חושב שבעצם נוכל להצליח למצוא זמן."

לצבוטלובלחי! ממש!

אנחנו לומדים מתמטיקה בשנה הבאה, ועכשיו אנחנו בקורס הכנה (650 ש"ח) שאמור לרענן את זכרוננו המתמטי משנות הבגרות. שום ריענון ושום חרטא, אני עשיתי בתיכון 3 יחידות, לא יודעת מה זה לוגריתמים, ואת מה שאני כן יודעת, אני יודעת בזכות העובדה שבהתחלה הייתי ב5 ורק אז ירדתי ל3. אחד מהתקפי האפילפסיה שלי היה באמצע מבחן במתמטיקה.

בקיצור, מזל שאני מצליחה להחזיק את הראש מעל המים, אני חושבת שאני היחידה שם שעשתה רק 3 יחידות, אבל גם לשאר קצת קשה לעקוב אחרי המרצה, כך שאני לא כ-ז-א-ת חריגה. (והוא כל הזמן עושה מלא טעויות, מזל שיש בכיתה כמה גאונים ששמים לב אליהן.)

אביה, המותק שגידלתי, כבר בת שש וחצי, וכמאמר השיר, בני השש וכו', היא הולכת לבית הספר. ביום הראשון אמא שלי דיי נפגעה ממנה, כשכל הילדים רצו שאבאמא יישארו לידם, והיא גירשה אותה. ("טוב, אמא, הבנתי את הקטע, להתראות.")

היא מותק!

ואני חושבת שהיא הילדה היחידה בעולם בכיתה א' שיודעת להשתמש בהקשר הנכון במילה "היפותטי", ויודעת מה זה מונותאיזם!

אני אוהבת אותה.

אני אוהבת את העולם.

טוב לי.

למרות שחדר השינה מבולגן.

בכל אופן, כדאי להשתמש בו עכשיו.

כי כבר מאוחר.

וצריך לישון.

ומחר צריך להקליד עוד מלא-מלא דפים.

על בוטניקה.

ותקשורת המונים.

(עוד אחד אחרון לסיום)

לילה טוב.