החיים, היקום, וכל השאר

והם גם מה-זה מסובכים.

קורה לי כל כך המון, וטוב לי, בחייאת, טוב לי... ככה זה, האהבה עושה את הכל הרבה יותר כתום. (כמו ורוד, אבל עם צבע יפה באמת. (; )

אז לא זוכרת אם כתבתי, אבל נרשמתי סופית לפילוסופיה מורחב. איזה כיף, הא? סוגשל חלום שמתגשם.

ויורד ברד והמזג אוויר חמוד כזה.

ואני קצת חולה, אבל לא נורא.

והיו לי עוד כמה התקפים, 1-2, ובאחרון נפלתי ושברתי ספל אהוב, אבל לא נורא. גם נחבלתי בעצמי קצת, וזה כן היה קצת נורא, אבל עבר (פחות או יותר, אפשר לומר שיש לי בלוטה חדשה. (: )

ואני משתגעת מגעגועים כשאני לא רואה אותו,

ואני עובדת וטוב לי,

ואתמול באה מש"קית ת"ש לבקר, בשביל שהצבא יפטור את רן בכלל מלילות, באופן רשמי,

ושבת בבית של ההורים שלי!

ואתמול עשיתי רשימה של דברים-שצריך-לסדר-לפסח-לפי-רן וחילקתי את התפקידים בינינו,

ורציתי גם לעשות קניות, אבל היה קר...

ועשיתי לפני שלושה ימים בערך בדיקת דם, היה כיף, וכשחיכיתי בתור היה בטלוויזיה מופע שירים עיראקים פלוס קטעי סיט-אפ (הוא ישב, אז זה לא סטנד-אפ), גם על עיראקים, והיה ממש מצחיק! הראו מדי פעם את הקהל, שרובו ככולו היה מבוגרים בני חמישים כזה, אתם יודעים, מהנשים האלו עם המחשופים המכוערים והחזה המידלדל והגברים עם השיער המתולתל-מאפיר והחליפות המכובדות, עם השמות המוזרים, והם מחאו כפיים ואשכרה נהנו מהדבר הזה, היה קורע מצחוק.)

ואני מה-זה מאושרת עם כל מה שאני לומדת בסימסטר הזה. ממש! שיעורים מעניינים חבל"ז. ובימי שני אני לוקחת איתי את הלפטופ שלנו. (ביום שני האחרון זאת הייתה הפעם הראשונה, ורצתי לאוטובוסים, ונפלתי פעמיים, והספקתי אותם, אבל הברכיים שלי לא אוהבות את זה בכלל. מאז יש לי פטור מדברים שדורשים התכופפות. שטיפת כלים, לצערי, לא דורשת התכופפות.)

בא לי להמשיך לעשות שומדבר, כל היום, אבל בעוד 4 דקות (בשעה 2) אקום לי ואעשה עוגיות שוקולד-צ'יפס.

נו, מה, לא מגיעה לי קצת שלווה בחיים, הא?

בטח מגיעה!

אז לפעמים בא לי לרקוד ולהשתגע,

ולפעמים בא לי לישון בחיוך,

את השני יוצא לי לעשות, את הראשון לא,

חוץ מאשר בגן שאני נמצאת בו בימי רביעי, גן נעמ"ת, 4 כיתות של גילים שונים שאני משוטטת ביניהן ותומכת נפשית ב-7 ילדות מכיתה ח' שמתנדבות שם מבית הספר, ילדים כאלה פושפושונים שמה-זה עושים חשק אתם-יודעים-למה, וכיף לי לאללה שמה, וגם בפר"ח נחמד לי,

וזהו, כבר 2 ושלוש דקות, אז אני מאחרת ב-3 דקות, וכדאי שאלך כבר.

יום נפלא לכולנו, ושבת שלום!

החצב שלנו מתחיל לפרוח!

הנה הסיפור מההתחלה:

למרבה האושר, גיליתי שליד ביתנו צומחים שני חצבים. בין שיחים חצי-מתים, עומדים שני חצבים, שהחליטו שזה מקום טוב לגדול בו. אך עוד לפני שהספקתי בכלל לספר על כך למישהו, גיליתי אותם במצב אחר - שיחים חצי מתים עומדים מתים לחלוטין לאחר שמישהו ניקה אותם משם לכיוון פח הזבל, ושני חצבים שוכבים על הרצפה, בדד.

יום למחרת, עברתי שם עם יקירי, והראתי לו את המראה הנורא. הוא אמר, טוב, אז ניקח אחד מהם לבית.

אז לקחנו.

והוא הצטרף ליהודי הנודד שיש לנו בכד שקנינו בששת במקרה.

ובהתחלה הוא היה שפוף.

והיום כל החצי מטר שלו התחיל קצת להזדקף.

כעת רציתי לחמם קצת פסטה לארוחת ערב-לילה, ולפתע פתאום, גיליתי שהוא פורח.

פרחים צהובים קטנים ויפים נפתחים אט-אט לשמי פתח תקווה השחורים. זה מחזה מדהים ונפלא.

והוא ישן עכשיו, ולא כדאי שאעיר אותו בשביל דבר כזה... ואין לי את מי לשתף...

וכל כך בא לי לצרוח עכשיו בשמחה ולהתחיל לרקוד, או משהו כזה, אבל לילה עכשיו, אני לא רוצה להעיר אף אחד רק בגלל שהחצב שלנו התעורר...

ואפילו אין לי מצלמה...

רגע!

יש לי מצלמת וידאו!

אני הולכת לצלם את הפריחה של החצב במצלמת וידאו.

איזו מלכה אני, הא?

לילה קסום ופורח,

דוּש.

כיף לי בחיים! החיים טובים! אני יכולה לצאת מכל צרה שבאה בקריאת הידד. הלוואי על כולנו. (רק בלי הצרות, אם אפשר, התיבול מספיק בהחלט.)

ולשאלתכם הצפויה בהחלט: ההכנות לחתונה נמשכות, היא תיערך בעוד שלושה שבועות בדיוק (אימאל'ה!), ההזמנה מדהימה, אני אוהבת את העולם (חוץ מג'וקים וכיסויי ראש, אין קשר בין שני הפרטים האלו חוץ מכך ששניהם לא אהובים עליי) וגם את השמלה (השלישית שמדדתי, במקום הראשון שבדקתי), והכי-הכי אוהבת אותו, ומתגעגעת אליו בכל דקה שאנחנו לא ביחד, ולפעמים גם כשאנחנו כן ביחד, וטוב לי על הלב. (טוב, טוב, טוב!)

זהו.

בברכת בקרוב אצלכם (מה שכבר מתקיים על עשרות, אם לא מאות מחברותיי בקיץ הזה, לקיים את מה שנאמר "בקיץ הזה תלבשי לבן"),

וחג שבועות שמח ומלא בבחילות ממוצרי חלב ועייפות,

עדי.

[נתקע לי כבר העניין: שמות החג: חג הקציר; חג הביכורים; חג מתן תורה; וכמובן גם "יום המים". ילדים צרחנים שכמותם. כמו כן: מנהגי החג: לקצור (ילדים טיפשים); לתת ביכורים (ילדים לא מעודכנים); ללמוד כל הלילה; לאכול מאכלי גבינה; לקשט את הבית בעשבי-ירק; לזרוק מים האחד על השני.

ככה זה כשאת מעבירה יהדות. (: ]