נתחיל בכך שהלכתי בטעות לקנות בגדים. אמא שלי ואני היינו אמורות ללכת לסרט, מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, דווקא הוא, כן. רב חן. הקרנה בחמש. כך היה כתוב ב'עכבר העיר'. מסתבר שאסור לסמוך על עכברים. [כך קרה, שבניגוד למצופה, אין לי ביקורת על הסרט להיום.] כך קרה שהלכנו לקנות בגדים במיני-קניון שממול. ולהפתעתי הרבה מה גיליתי-
התחילו לתת לגיטימציה לאנשים רחבים. ולא רק זה - הרחיבו הכל בכלל!
וזה לא בסדר!
כי מידה 1 נופל ממני! ולא, זאת לא אני שהרזיתי. המממ. כשחושבים על זה, כמה אנשים אמרו לי שהרזיתי לאחרונה. אבל לא. זה לא קשור.
יוחזר המראה האנורקסי לחנויות, לאלתר!
שמן זה לא טוב, ולא יפה, ולא בריא.
זהו לכם.
דבר נוסף שגיליתי בשיטוטיי אחר בגדים, הפעם בעיר, הפעם במטרה מיוחדת לקנות בגדים, לפני כמה חודשים, הוא, שאם את דוסית שמחפשת חצאיות, וגובהך ממוצע מינוס (נו טוב, אז מינוס-מינוס-מינוס), סיכוייך למצוא בגדים באורך שלך שואף לאפס. וכאן אי אפשר אפילו לקצר. בגדים רחבים אפשר להצר. אי אפשר לקצר, כי בדרך כלל למטה נמצאת הדוגמה. שתדעו לכם, שאנשים נמוכים הם גם בני אדם, ויש להתחשב בהם.
חשבתי על כך, שאם עקב גילויים אלו אחליט לשנוא בנות יותר שמנות ממני, אפסול חצי עולם, ואם אחליט לשנוא בנות יותר גבוהות ממני, אפסול את רובו בערך, כך שישארו לי ארבע חברות במקרה הטוב. לכן אני יוצאת בקריאה לעולם האופנה -
הלאה השומן! נחזיר את הרזון לאופנה!
מה זאת הפתיחות הזאת שצמחה פתאום.
כולן, מהיום - דיאטה!
אני יודעת, אני יודעת שזה יהיה קשה, בגלל שלטון המזון המהיר על תעשיית האופנה. המזון המהיר הוא הסמל של ארצות הברית, והדבר החשוב ביותר בשבילו הוא, כמובן, גלובליזציה. בשביל שזה יקרה, צריך שאנשים יפסיקו לחשוב. והיאך נגרום לאנשים להפסיק לחשוב? כמובן! נפטם אותם. נגרום להם לאכול כל הזמן. נרחיב את המידות. נגרום לרזים לחשוב שהם רזים מדי. שגם הם ישמינו. שיבלסו את האוכל שלנו.
ק ו נ ס פ י ר צ י ה.
(זה מה שהיה לי לומר.)
(ושבת שלום.)
(וטיסה נעימה לדרור, שהפעם נוסע לקניה באמת.)
הוספה:
שקלתי את עצמי.
מסתבר שבאמת ירדתי באיזה קילו. (או שניים.) (נו, אז שלושה, בסדר? עכשיו זה 42. וחצי! וחצי!)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
