החיים הם אסופה של "כמעט" ושל כוונות שלא מומשו לעולם.....

היום הייתי במצב רוח מעולה התכוונתי לחזור הבייתה ולהכין להורים שלי ארוחת הפתעה - סושי וסלט.

כשהייתי ממש קרובה לבית אבא שלי צעק עליי את הנשמה - כוונה שלא מומשה....

שלחתי היום לחבר שלי אלף הודעות, התקשרתי בערב בנסיון לקבוע איזה משהו ארוך לסופ"ש - כמעט.... 

הוא התחיל לבכות לי שהוא עייף ושאני צריכה לרחם עליו.

ככה זה בחיים, אתה מתכוון - מרפי מכוון, ובום נגמר כל העניין.

ככה יוצא שהבחורה ברוגז עם ההורים, כועסת על החבר ובכלל לא מעונינת לראות מישהו ממטר.

ואיך הכל התחיל ?

מכוונות ממש טובות....

לא יותר פשוט לשלוח את עצמי לעזאזל וזהו?

יול'