כעס - כתבה ראשונה בסדרה.

"הכעס הוא רגש עז שעיקרו לעורר את האדם לפעולה תוקפנית ואסרטיבית, הכעס מתעורר כתגובה ללחץ או תוקפנות שמופעלים על האדם, הכעס הוא גם ביטוי לתסכול או כישלון, כעס מתפרץ גם במצבים של דיכוי חברתי ומלווה בשינוי קיצוני בדמוי העצמי ובפריקת עול.

בעברית מילים כמו זעם, חרון, עברה וחימה משמשים בכדי לבטא רגש זה." (ויקיפדיה)

אז מה זה בעצם כעס?

זה כשאנחנו רואים אדום מול העיניים? או כשמישהו פוגע בנו?

אני יודעת שזה לא מדויק אבל לדעתי כעס הוא פשוט רגש אינסטנקטיבי שבו המון מערכות בגוף שלנו לא פועלות ואנחנו עושים שטויות, ככל שהכעס גדול יותר כך השטויות שאנחנו עושים גם כן גדלות.

כדי להעשיר את המושג של ויקיפדיה הייתי אומרת שבדרך כלל צמד הרגשות כעס-פגיעה הם בלתי מופרדים.

כי הכעס שלנו יכול להיות מופנה לשני כיוונים: אנחנו או מישהו אחר.

אם מדובר בנו רוב הסיכויים שזה יעבור לנו לפני שנעשה שטויות גדולות מדיי (סה"כ יצר ההשרדות וכל זה...)

לעומת זאת אם אנחנו מדברים על מישהו אחר כאן סיכויי הפגיעה הרבה יותר גדולים.... הרי אנחנו לא באמת שוקלים מה אנחנו עושים , אנחנו פשוט פועלים על פי האינסטינקטים שלנו ומנסים להחזיר במכה הכי כואבת שאפשר. מה שמצחיק זה שאם מדובר באדם הקרוב אלינו מהירות הכעס (כמה מהר הוא מגיע לשיא) היא הרבה יותר גבוהה מכל מקרה אחר וגם סיכויי הפגיעה שלנו הרבה יותר גבוהים.

כעס הוא רגש אינדיבידואלי. אי אפשר לצפות מה יגרום לבן אדם אחר לכעוס וכך גם לא מה יגרום לו להפסיק לכעוס.

כמובן תמיד יש את השיטה שמנסים כדי לשכך כעס - התנצלות אבל פלוס מינוס רק ב-60% מהמקרים זה באמת עוזר. ב- 10% זה להפך מזיק.

ככה זה עם כעס , אי אפשר למצוא שיטה איך לעורר/לא לעורר אותו ואי אפשר למצוא שיטה איך להפסיק אותו.

אני חושבת שזה רגש הכרחי, כי בן אדם חייב לכעוס כשפוגעים בו או בכל מצב אחר שהוא רואה לנכון, אבל בעולם אידיאלי הייתי קובעת חוק שמי שרוצה לכעוס חייב להסביר למושא הכעס את הסיבה לכעס. (כמו שמסבירים לך למה קיבלת עונש מוות, ככה הבן אדם יסביר לך למה הוא כועס עליך).

ולסיכום אני מוכרחה להגיד שאני לא אוהבת לכעוס (זה לא באמת מונע ממני לעשות את זה) כי זה סתם עושה הרגשה איכסית בבטן.

יול'

נ.ב.

כל מה שכתוב פה הוא דיעה אישית שלי בלבד.