נא לא להבהל, שום דבר רע לא קרה- להיפך: חזרה לי המוזה! לא לספיישל ג'נריישן, אלא לספר אמיתי; לא קומדיה ולא דרמה ולא שום דבר שקשור לטלויזיה. כמובן, אם יעשו סרט מהספר הזה אני אשמח, אבל כוונה היא, שאחרי מחסום כתיבה בן שלוש שנים, אני סוף סוף יכולה לכתוב סיפור. סיפור. לא תסריט, לא מערכון, לא "ספיישל ג'נריישן" (קומדיה מטורפת), לא "סינדרלה 2"(קומדית הרפתקאות), לא "מיני מורנינג" (מהדורת חדשות קומית), לא "בית ספר למוטציות"(דרמת אימה סדיסטית)- לא. הפעם מדובר בספר אמיתי. וכן, על ערפדים.
הסיפור מתחיל מג'ולייט, זמרת בלהקת בנות. היא חוזרת הביתה בלילה, אחרי הופעה, ובגלל שביתה נמצא בצד השני של היער, ובגלל שאין לה רכב, עליה לחזור דרך היער. היא דווקא רגילה לעשות את זה, רק לא בלילה.
בקיצור, היא מתערפדת, ואז מתחילה העלילה האמיתית.
ועשיו לכמה עדכונים לגבי חיי:
1) אין חדש לגבי "ספיישל ג'נריישן", מלבד שתי דמויות חדשות שאמורות להכנס בענה השנייה. אבל מעבר לזה, אני במחסום כתיבה רציני לגבי הפרק הראשון:(
2) התחלתי ללמוד יפנית! יאיי!
3) אני מקווה שמחר אוכל להתחיל לכתוב את "ג'ולייט"; היום אני מרגישה קצת עייפה, לא הצלחתי להרדם בלילה כי בניתי את העלילה במקום לישון.
4) בקרוב (ככל הנראה מחר) אני אקבל מיטה חדשה, מה שאומר שהלילה אני ישנה בסלון.
5) חלמתי חלום ממש מוזר על מוכר שנותן מכות לבובה, ואז יוצא משם מיץ וג'לי, והוא אומר שזה עשוי מלקוחותOO
וזהו להיום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
