אכן, אני לא מתה. מאוכזבים? סתם, לא עדכנתי הרבה זמן כי לא היה לי מה לומר וגם כי אין לי זמן לכלום כמעט; אני עסוקה כמו נמלה לפני החורף. וזאת מפני שלא רק שאני לומדת יפנית פעם בשבוע, התחלתי לקחת תרופה חדשה והיא כוללת המון בדיקות: בדיקות דם, אקו, E.K.G ווכאלה, וגם היא גורמת לעייפות הסטרית.
והבעיה העיקרית: קיץ עכשיו ואני רוצה ללכת לים ולבריכה ולקנות ספרים וכל זה ואי אפשר כי אני צריכה ללמוד, לנוח, ללכת לבדיקות ולצפות בכל מה שאני צריכה לצפות, שאני לא מתכוונת לפרט כי ייקח לי שנה; אבל כל זה לא משנה, מטרת הפוסט היא לדווח שנמצאתי חיה ושאני בשלבים מתקדמים לעתיד חדש וטוב יותר(בתקווה שהתרופה עובדת).
אז לסיום, אחד השירים היותר יפים שקיימים בעולמנו הדל ("עולמנו הדל"? מאיפה הבאתי את זה?XD):
http://www.youtube.com/watch?v=N5ol01VXch4
רציתי ללכת, אבל עדיין יש לי מה להגיד.
אמ... התחלתי סוף סוף לכתוב את "באטה קאראח", וברגע שיהיה לי מצברוח לכתיבה אני אמשיך. וגם את "ג'ולייט" אני צריכה להמשיך, יש לי רעיון חדש בשביל גיבורת הספר (בוחעחעחעחעחע
), ואקווה לעשות זאת כשיהיה לי מצברוח לכתיבה יותר קלילה.
ועכשיו באמת, לסיום, שאלה: בילדותי, מגיל 7 עד 11 בערך כתבתי ספרי ילדים קלילים, שאותם כמובן לא סיימתי לכתוב. כדאי לי לשכתב אותם? וכדי להקל, העלילות הן כאלה (כמובן בלי לפרסם את שמות הספרים):
1) סיפור מנקודת מבטה של ילדה ביסודי שמספרת על עלילותיה עם המשפחה והחברים -לדוגמא מה קרה כשנפלה לה שן ראשונה, על החוויה של אחרי הטיול לפריז, מה קורה כשיש התרעה על פורץ שברח מהכלא ומסתובב בשכונה וכאלה- בצורה קלילה ואפילו קומית.
2) ספר שהוא בעצם יומן- כל פרק בו מדבר על חוויה אחרת שגיבור הספר עובר, והוא מספור מנקודם מבטו של הילד(כמובן) בפניה ליומן:"יומני היקר, היום..." וכאלה.
3) חבורת ילדים שפותרת תעלומות יחד עם מכשפה נחמדה, ומסופר מנקודת מבט של המספר. זה הכי פוטנציאלי בעיניי.
4) סיפור על כלב, על רגעי האימוץ והחיים עם המשפחה החדשה- מנקודת מבטו של הכלב עצמו.
וזהו. יש עוד אבל אלה הכי רלוונטים כרגע ובהם הכי השקעתי בשנים ההן. אז... כדאי לי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
