לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Special Generation


Avatarכינוי: 

בת: 33





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2010    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2010

דיאלוג קומי


כבר כמה ימים משתולל אצלי במוח דיאלוג קומי מתוך "מפרץ הפרח הנטוש" וחשבתי להציג אותו כאן.

בכל מקרה, זה דיאלוג שמתרחש קצת באמצע העלילה, אחרי שפדרו מתוודה בפני ולריה על האישיות השנייה (כן, יש לו הפרעת אישיות והיא עורפדה), ועכשיו הוא מספר לה שהוא כבול אצל אחיו (הערפד) המאמץ שלא נותן לו ללכת. כמובן, כל זה חלק מהמזימה של אחיו, כריסטיאן, שמעוניין בולריה.

ברשותכם, הדיאלוג:

 

בוקר. פדרו וולה יושבים בחוץ, ליד הים.

פדרו: את שומעת... לגבי אח שלי-

ולה: הוא הסכים לשחרר אותך? איזה יופי!

פדרו: לא, עדיין לא. הוא אמר שהוא צריך אותך כדי לשחרר אותי. 

ולה: הוא צריך אותי? למה- אה! הבנתי. הוא צריך שאני אלחם בשבילו. בטח, זה הגיוני, הרי יש לי כוח פיזי מאוד רציני, בטח הוא רוצה שאני אבעט בכמה אויבים שלו, זה מה שהוא רוצה בטח, אה? ידעתי, ידעתי, אני מדהימה. (ולה ממשיכה לבלבל את המוח על הכוחות שלה, בעוד פדרו מנסה לעצור אותה)

פדרו: לא! ז"א... לא לזה הוא התכוון. הוא- (ולה קולטת פרפר בזוית העין)

ולה: זאת דבורה?

פדרו: פרפר. עכשיו תקשיבי-

ולה: זאת דבורה, אני יודעת! (ולה קמה מהכיסא בצעקה, רצה לכיוון הים ומאיימת על הפרפר בצעקות)

כעבור כמה דקות ולה חוזרת לשבת, מתנשפת ועם שיער פרוע.

ולה: רצית לומר לי משהו? רק דבר מהר, שלא תבוא שוב הדבורה.

פדרו: פרפר. את איתי?

ולה: לגמרי. מה אחיך רוצה?

פדרו: הוא רוצה שתתחתני איתו.

ולה: אתה צוחק עליי? (קמה מהכיסא בקריז) נראה לך שאני אתחתן עם מוצץ דם, שהוא בכלל מת? מה, אתה עושה צחוק? לא, תשכח מזה. (הולכת בכעס לכיוון הים) דבורה! (שוב מתחילה לרוץ ולצרוח)

פדרו: (בשיא הקריז) פרפר!

~עוברים סצינה~

 

אז איך? אולי פעם אחרת אני אפרסם עוד כמה קטעים, נראה.

נכתב על ידי , 27/7/2010 19:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חלום הזוי


בשבת בבוקר התעוררתי כשראשי מגולל שוב ושוב את עלילת החלום שחלמתי באותו הלילה. למה אני אומרת "עלילה?" כי זה הרגיש כמו סרט! או לפחות כמו חלום עם פוטנציאל לסרט אקשן. אבל לילדים, כי לא היה ממש אקשן.

בכל מקרה, זה מה שהיה:

 

יש טפיל חדש בעולם, ואף אחד לא יודע מה הוא עושה, ואחות של חברה שלי (שאין לי מושג מי היא, אבל בחלום הכרתי אותה בתור חברת ילדות שלי) חולה בו.

מסיבה לא ברורה, שלחו כל מיני עיתונאים לחדר שלה בבית החולים כדי לראיין אותה לגבי המחלה ומה שהטפיל עושה לה, אז החברה ואני הלכנו איתם, במין שיירה מוזרה, כדי לחקור את העניין לעומק, ולקחנו איתנו מצלמות עם פלאש, מסתבר שגם להגנה עצמית.

בדרך באו כל מיני ערסים שהסתקרנו, אז היא ואני התחלנו לצלם אותם מקרוב כדי שהפלאש יסנוור אותם. בשלב מסוים, היא המשיכה ועברה לצלם את הבניינים שמעבר לכביש; היא אמרה לי להסתכל, וראיתי צלליות של אנשים ועיניים נוצצות, כאילו יש לכולם משקפיים, והשמש מאירה אותם ובגלל זה רואים רק את הנצנוץ.

התמונה מתחלפת. היא, אני ועוד כמה בנות שבחלום היו חברות ילדות שלי, יורדות במדרגות לאיזה מקום לא ברור. בכניסה עמד שוטר. הוא הסתכל עליי, הושיט לי שני זוגות אזיקים ושאל, "איכפת לך?", ומשום מה, ידעתי ישר מה הוא רוצה שאעשה, אז לקחתי את האזיקים ונכנסתי פנימה בזמן שהוא יצא החוצה.

בפנים עמדו שני אנשים רזים כמו המוות: אחד היה לבן לגמרי ועם ציפורניים ארוכות, והשני ירוק בהיר כזה, חולני. שניהם, כך מסתבר, היו זומבים, אז עשיתי מה שהשוטר ביקש וכבלתי להם את הידיים באזיקים, והם התחילו לרקוד ריקוד מוזר כזה, כאילו זאת קומדיה והם מגלמים את הרעים המצחיקים או משהו. סרט ילדים, נו.

התמונה שוב מתחלפת, ואני והבנות בתוך מעלית, והן כולן דומות אחת לשנייה. שאלתי אותן אם הן ואני כפילות (גם אני תוהה), והן אמרו שלא, אז התחלתי להגיד את תפילת "שמע ישראל" כדי שיהיה לנו מזל עם הזומבים.

אנחנו יוצאות מהמעלית ונכנסות לחנות כדי לחסל שם עוד זומבים.

משום מה, אנחנו יודעות שכדי לחסל אותם צריך לשרוף אותם, ולכן אנחנו מוצאות כל מיני נרות בוערים כדי לשרוף אותם, ואיך שהאש הייתה להם על הפנים הם נשרפו; לא היה צורך להתחיל בחלקים הדליקים כמו הבגדים והשיער, ישר בפנים.

בשלב מסוים, כולנו התחלנו לשרוף זומבית אחת שנראתה כמו המלכה שלהם או משהו כזה, והיה קשה לשרוף אותה. מעבר לזה, היא גם בכתה והתחננה שלא נשרוף אותה, "אני בעדכן, תראו, אני לא מתנגדת", אז הפסקנו, ואז היא אמרה שהמלכה של הטפילים היא נמלה, ושאנחנו צריכות למצוא נמלה ולספר לה כמה שזה לא טוב שהיא תחסל את המין האנושי או משהו כזה, והתחלנו לחפש נמלים בכל האזור.

בשלב מסוים, ה"מלכה" נשענה על שולחן אחד והתחילה לדבר עם מישהו, וכשהסתכלנו ראינו שהיא מדברת עם נמלה, אז התחלתי לחפור לה על זה שהיא תפגע במערכת האקולוגית ככה, וכל מיני כאלה, ותוך כדי היא התחילה להתנפח ולהראות כמו הזחל מ"באג לייף", אז האח הקטן של אחת החברות שלי (שרק עכשיו הופיה בחלום, ובגלל זה הכל בלשון נקבה) התחיל לדקור את הנמלה עם האצבע והיא התפוצצה. ואז שאלתי את ה"מלכה" אם הכל נגמר עכשיו, אבל היא לא ענתה לי, ואז נעלמה.

 

אכן הזוי.

נכתב על ידי , 4/7/2010 13:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





7,519
הבלוג משוייך לקטגוריות: אהבה למוזיקה , סיפורים , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לHinako אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Hinako ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)