עבר הרבה זמן...
אני עדיין חושבת שזה לא בשבילי אבל התקופה הזאת קצת מלחיצה ואני כנראה צריכה להוציא את המחשבות...
אז השתחררתי, תודה לשטן, לפני כמה חודשים. חשבתי מה אני אעשה, לאן אני אלך לעבוד. הבנתי שבעיר שלי אין כל כך הרבה אפשרויות, העובדה שהיא קרובה למרכז לא כל כך מזיזה לי כי ממש אין לי כוח עוד פעם לנסוע כל יום לתל אביב ולחזור הביתה מתה. אחרי הרבה חישובים והרבה דיבורים עם אחי, החלטתי שעכשיו הכי כדאי לעבור לבאר שבע. כן אני יודעת שזה חור, שזה לא ממש המרכז, אבל יש פה יותר בחירות, בכל מקרה זה כן המרכז של הפאקינג נגב ויש סיכוי שאני אמצא פה משו. אז לפני שבוע בערך עברתי לידידה שלי לגור ובעוד חודש ככה, מאוד מקווה (!), נעבור לגור בדירה משלנו.
בערב, עוד כשהייתי בבית, היתה לי איזה התקפת עצבים, לא יודעת מה זה היה או איך לקרוא לזה, אבל זה היה מפחיד, כל כך פחדתי ממה שאני עומדת לעשות, הייתי מעוצבנת רוב היום, ידיים רעדו לי ודמעות עמדו לי בעיניים לקראת הערב כבר. קיצר לא נעים. ועכשיו בכלל שום דבר לא יוצא, קיבינימט, זה כל כך מעצבן. הולכת לחברה הזאת, לא לא-מחפשים אנשים כאלה כרגע. הולכת לחברה אחרת, לא-הניסיון שלך במחשבים לא מספיק לנו, הולכת לחברה אחרת, לא- את בחורה את לא יודעת מספיק כמו גבר. fucking fuck fuck!!!!!
זה כל כך מתסכל, כל יום עובר ואני נרדמת עם המחשבה האם עשיתי את הדבר הנכון. האם עזבתי את הכל בשביל שלא יצליח לי כלום פה, המשפחה, החברים,הבית,המיטה...אני יודעת שזה עדיין מוקדם מדי להיכנס לפאניקה אבל אני לא כל כך מצליחה לשלוט בזה... גם מרגישה לבד, לא יודעת למה, הרגשה שהופיעה לא מזמן.
סתם בוכה עכשיו.
סתם מרגישה טיפשה.
סתם מרגישה ילדה.
זה נראה לי המקום היחידי שאפשר לעשות את זה כי כולם כאלה פה...
הרגשה כרגע כאילו המחשב זה החבר הכי טוב שלי כרגע. מצחיק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
