תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר...

וואו...

עברו כמה שנים מאז שכתבתי פה בפעם האחרונה.

כנראה שאני צריכה את זה,

אז חזרתי.

החיים שלי לגמרי השתנו מהפעם האחרונה שהייתי פה.

התחתנתי, יש לי ילד מקסים ומהמם.

מסיימת לימודים, עובדת.

חיה את חיי...

אבל הראש עובד שעות נוספות, כמו תמיד.

כנראה שהיתה סיבה לכך שחיפשתי מישהו לדבר איתו,

מישהו שלא שופט, שתמיד מקבל אותך כמו שאתה,

מה אכפת לו?! הוא לא חי איתך או סביבך, אין לזה משמעות לגביו,

ולכן מאוד קל לו לקבל אותך, עם כל מה שאתה מביא איתך.

ורק היום אני מבינה את זה, כי אני מחפשת תחליף,

אז אולי פה אמצא את הפורקן שלי.

אולי אצליח לשאוב כוחות מעצמי,

כי כשזה כתוב ואתה מוציא את זה ממך בצורה כזאת,

זה נכנס חזק יותר.

ואולי תקרא את זה שוב בעוד חודש חודשיים,

ותבין את עצמך יותר טוב.

אולי...

אני מקווה לפחות...