ב-1982, כשהייתי בכיתה ח', הייתי מקשיבה בכל יום לתוכנית ברדיו שהגיש דורי בן זאב. נדמה לי שהיא נקראה "חור ברשת". דורי היה מגיש כל מיני שירים בסגנונו הייחודי (והמעצבן משהו, אני חייבת לציין, כולל לדבר על התחלות וסיומים של שירים, וככה להרוס לי את ההקלטות).
באותו חורף, הוא הכיר לי את אחת האהבות המוזיקליות הכי גדולות שלי. דונלד פייגן.
לא ידעתי כלום על הזמר הזה, שהוציא את תקליט הסולו שלו באותה שנה, The Nightfly. רק יותר מאוחר, הבנתי שהוא היה המייסד והיוצר הראשי (יחד עם וולטר בקר) בלהקה שנקראה סטילי דן.
אבל קודם כל דונלד וה-Nightfly. באלבום הזה פייגן הציג את עצמו בדמותו של שדרן רדיו, שיושב אי שם בארה"ב, באיזושהי תחנה שכוחת אל, ורוב השירים היו הומאז' לארה"ב של שנות החמישים. כל שיר הוא סיפור קטן, על דמות, או על סיטואציה.
בשיר הזה, שיר הנושא מתוך האלבום, הוא מציג את הפרסונה שלו, לסטר, the nightfly, וכבר בשיר הזה יש את האיכויות שכבשו אותי במוזיקה של פייגן, ואחר כך כמובן בסטילי דן. שילוב בין פופ, לרוק, לג'ז. הרמוניות, סולואים מטריפים של גיטרות וקלידים, ויברפונים, ומפוחיות.
The Nightly
אחד השירים הכי מוכרים משם הוא New Frontier – בעצם על שנות המלחמה הקרה בארה"ב, על איך שאנשים התכוננו כל הזמן לזה שבריה"מ (דאז) תתקוף אותם, ועל עולם חדש בעצם, שיבנה, אולי, אחרי שיבוא המפץ הגדול. וכאן, שוב, יש שילוב נפלא של קצב מקפיץ, משהו שמשדר המון שמחת חיים, עם תוכן בעצם, מאוד קודר (דבר שחוזר המון אצל פייגן)
בתור ילדה שחיה תקופות ארוכות מחייה בארה"ב, נורא התחברתי להמון דברים אצלו מבחינה תוכנית, החיים בפרברים, תמונה נורא יפה מבחוץ, אבל מאיימת באיזושהי צורה מבפנים.
את הקליפ (שכמו בפוסט הקודם שכתבתי, על ג'ו ג'קסון) ראיתי ב"עד פופ" עם אהוד מנור ז"ל, אני זוכרת בגעגועים עד היום. שילוב יפיפה בין צילום רגיל ואנימציה. הנה הוא.
בקיץ בין כיתה ח' לט' נסענו שוב לארה"ב, ואני זוכרת את עצמי יושבת באיזשהו שדה תעופה, עם אוזניות, שומעת את השירים של האלבום הזה שוב ושוב.
השיר הזה, עם מקצב אחר לגמרי, איטי, שקט מאוד. שיר אהבה לבחורה, שבתוכו מקופל כל העולם האמריקאי שעליו פייגן שר תמיד, סברביה מול העיר הגדולה (מנהטן) ואיזושהי תחושת ייאוש שקטה ששוברת לי את הלב, גם עכשיו, שנים אחרי ששמעתי אותו לראשונה.
(לא הכרתי את הקליפ הזה, הוא מדהים בעיני, כולל כל דגמי המכוניות הישנות, והדיינרים, וסמלי התקופה, שוב, שנות החמישים כסמן מסוים לארה"ב שהייתה אז).
Maxine
אחרי ההיכרות וההתאהבות המוחלטת שלי בדונלד פייגן, הבנתי שיש עולם שלם שנקרא "סטילי דן". (על משמעות השם של הלהקה אפשר לקרוא כאן)
קניתי אלבום אחרי אלבום, וכל אחד מהם התגלה לי כאוצר של ממש. יש כל כך הרבה שירים שלהם שאני אוהבת שקשה לבחור מהם, אבל הנה אחד, שמבחינה מוזיקלית פורט על נימי ליבי עד היום, במיוחד בקטע של המשרוקית.
AJA
והנה עוד אחד, שאני מאוד אוהבת, Time out of mind
ומצאתי את זה, מין הומאז' לכל האלבומים שהוציאה הלהקה, טיפה מעצבן לשמוע את השירים הנהדרים שלהם חתוכים, אבל למי שלא ממש מכיר את הלהקה והיוצרים, זה נותן טעימה על קצה המזלג.
האלבום האחרון שלהם שיש לי, מ-2000 נקרא Two Against Nature לא מצאתי כמעט כלום ממנו ביוטיוב, אבל הנה המילים של השיר הכי יפה משם לדעתי, שיר שמכשף אותי בכל פעם שאני שומעת אותו.
Almost gothic
I'm working on gospel time these days
(The summer - this could be the cool part of the summer)
The sloe-eyed creature in the reckless room she's so severe
A wise child walks right out of here
I'm so excited I can barely cope
I'm sizzling like an isotope
I'm on fire so cut me some slack
CHORUS
First she's way gone then she comes back
She's all business then she's ready to play
She's almost gothic in a natural way
This house of desire is built foursquare
(The city - the cleanest kitten in the city)
When she speaks it's like the slickest song I ever heard
I'm hanging on her every word
As if I'm not already blazed enough
She hits me with the cryptic stuff
That's her style - to jerk me around
CHORUS
First she's all feel then she cools down
She's pure science with a splash of black cat
She's almost gothic and I like it like that
This dark place so thrilling and new
It's kind of like the opposite of an aerial view
Unless I'm totally wrong I hear her rap and brother it's strong
I'm pretty sure that what she's telling me is mostly lies
But I just stand there hypnotized
I'll just have to make it work somehow
I'm in the amen corner now It's called love - I spell L -U- V
CHORUS
First she's all buzz then she's noise-free
She's bubbling over then there's nothing to say
She's almost gothic in a natural way
She's old school then she's like young
Little Eva meets the Bleecker Street brat
She's almost gothic but it's better than that
בבלוג זה
בכל הבלוגים
