נכון שהכרנו רק ל5 דקות,

והלוות לי כסף לקנות שתייה ולא נתת לי הזדמנות להחזיר לך חזרה את הכסף.

נכון שיצא לנו לדבר רק כמה דקות,על זה שאני מישראל,ואתה מקזבלנקה-מרוקו
ובאת לייון לעבוד ולהרוויח כסף,

אבל ה5 דקות האלו שדיברנו,לחצת לי את היד,וחייכת אלי,עם העיניים הכחולות היפות שלך,והעור החום השזוף שלך,

גרמו לי להצטער כל כך

ולדעת

שכנראה לא אראה אותך שוב בחיים.

ולהצטער על הרגע שבו לא המשכתי לדבר איתך,או לתת לך לפחות פייסבוק או משהו.

ועכשיו אני יושבת פה וחושבת עלייך.

מוחמד היקר

אני מתגעגעת

וכנראה שזהו, אצטרך להוציא אותך מהראש שלי לתמיד.