| |
יוצאת מארון הקודש
הבלוג של אשתו של אלוהים: על פמיניזם, אקטיביזם, סוציאליזם, זכויות אדם וחווה, פוליטיקה, חברה, תרבות, חינוך, תיקון ושינוי חברתי |
כינוי:
בת: 48
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2009
כן, העונה הזאת בלתי נמנעת
הבוקר קריין הטלוויזיה הודיעה שהקיץ כאן באופן רשמי. הוציאו את המכנסיים הקצרים, הגופיות הדקיקות, הסנדלים המהוהים מהשנה הקודמת, הביטו אל השמים ששומרים על בהירות מזהרת שעות ארוכות יותר, והתפללו עמי: שייגמר כבר. שייגמר. אפילו שרק התחיל.
מעולם לא הייתי חובבת קיץ. גם לא בתור ילדה קטנה. את הים אני מסמפטת בעיקר מרחוק כי המים בו עכורים יתר על המידה. הכלור בבריכה עושה לי שרוף בעיניים, והדבר הכי טוב שאני יכולה להגיד על הקיץ הוא הפירות שהוא מביא עמו: נקטרינות ואפרסקים, שזיפים ואבטיחים. וענבים, כן, ענבים. את הירוקים אני מכניסה למקפיא לשעה וחצי, ומוציאה אחר כך בחיוך גדול. כמו סוכריות קרירות הן נמזגות לפה אחד אחד. כיף גדול. רק לא לשכוח לשטוף קודם.
בדקתי השבוע כמה מעלות יש באיידהו בקיץ, וחשכו עיניי. לעתים הטמפרטורות ביולי-אוגוסט מגיעות שם ל-43. זה מטורף. זה לא אמור להיות ככה, הרי מדובר במדינה די צפונית. אבל בירור קל העלה את הסיבות לאסון האקולוגיה המקומי: כריתת עצים היסטרית ולא מבוקרת העלו את הטמפרטורות באיזור לשיאים חסרי תקדים. פעם היו שם יערות גשם. היום יש שם טמפרטורות מבהילות. בחורף, הן מגיעות לעד מינוס 20. קיצוניות אקלימית של ממש. בטח עבורי, שמורגלת לחום המזרח-תיכוני, ללהט האנשים החיים בסביבתי.
בגזרת המלגות עוד אין חדש. יש לי חודש וחצי לגייס 20 אלף דולר. וזו רק ההתחלה. התואר יעלה פי שלושה מזה. אבל חשבתי שלגייס לפחות שליש מהסכום עוד כאן יעניק לי יתרון ומרווח נשימה עת אגיע לשם, כי אמרו לי כבר בכמה הזדמנויות, כמה אנשים שונים, שקל יהיה לאתר מלגות כשאחיה שם.
הקיץ הזה הולך להיות קיץ חיי. אני עוזבת את הדירה המהממת שלי ביפו בעוד חודש וקצת. יש כבר ארגזים פה במסדרון שמחכים לי. יש דברים שאני מתכוונת למסור לחברות וחברים. יש דברים שאני מחלקת לתלמידים שלי, כמו קופסאות צבעוניות, משחקים ופיצ'פקסים שאגרתי בשנים האחרונות. הקיץ הזה הולך להיות החופש הגדול שלי, למרות ששבועיים אחרי שאני אסיים את הקורס האחרון שיש לי לתואר ראשון אני כבר אנחת באיידהו כדי להתחיל להניע את שרשראות התואר השני. לפחות בתואר השני לא לומדים כל יום, ואת החופש שלי אמצא לי כבר שם, בעצמי. חופש הוא תפיסת עולם, סטייט אוף מיינד, מצב צבירה שכזה. לא חייבים לתחום אותו בתאריכים. לא חובה רק יולי-אוגוסט. אפשר יותר, תמיד.
יש לי כבר כרטיס טיסה, ואני שמחה שאנחת באיידהו באחת עשרה בלילה, ולא בצהריי היום, כשמד החום יתקבע לו על 40 מעלות. להגיע בלילה, לעשות מקלחת, ללכת לישון, לנוח בסוף השבוע ולהתחיל לחפש דירה משלי, ועבודה משלי, ולהמשיך לתחזק את החופש החדש, הרחק מכל מה שאני מכירה, בשפה זרה, עם אנשים לא מוכרים. איזו התרגשות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
