| |
יוצאת מארון הקודש
הבלוג של אשתו של אלוהים: על פמיניזם, אקטיביזם, סוציאליזם, זכויות אדם וחווה, פוליטיקה, חברה, תרבות, חינוך, תיקון ושינוי חברתי |
כינוי:
בת: 48
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2009
אורזת
השיער שלי כבר עובר את הכתפיים, וחם לי, ובא לי להסתפר. אין לכם/ן מושג כמה המשפט הזה עושה לי טוב. כמה כיף לי לכתוב משפט כזה. צרות של בריאות. השיער ארוך מדי. אוי אוי אוי (-: הרבה שינויים בימים האחרונים. תכף מסיימת ללמוד. רשמית כבר סיימתי, אבל יש לי קורס קיץ מרוכז לעשות בהמשך החודש. והתחלתי לארוז את הדברים שלי, שזה אומר שהמון המון דברים נזרקים לפח, או למיחזור, או שנמסרים הלאה לארגונים לשינוי חברתי, או סתם לחברות. עשיתי הבוקר סדר בעוד מגירה (זה לא ייאמן כמה מגירות יש לי), ושלפתי החוצה כל מיני ניירות מברלין, שם ביקרתי בקיץ. כרטיסי ביקור וגלויות, כרטיסי טיסה וואוצ'רים של נסיעה ברכבת, וטיסה בין ברלין לוינה, ונסיעה בעיר, וכרטיס כניסה למוזיאון שהציג תערוכה של שלוש קומות של ואן גוך. וזאת רק מגירה אחת.
ארזתי בינתיים, בסף הכל, 2 ארגזים. וזה לקח לי שבת שלמה בשבוע שעבר. אני סבורה שהנוהל אריזה שלי ישתכלל משבוע לשבוע, והפעם אצליח לארוז לפחות שלושה ארגזים. זה לא כיף לארוז. חיים שלמים בתוך ארגזים ושקיות. אני אוהבת לעבור דירה. אני אוהבת לפרוק את הארגזים בדירה החדשה ולסדר מחדש ולארגן לעצמי מרחב מחיה שהוא רק שלי. אבל אני לא אוהבת לארוז לקראת מעבר דירה. והפעם אני לא באמת עוברת דירה. אני מעבירה את רוב הציוד והדברים שלי לאחסון אצל הוריי, בחדר הישן שלי. אני אקח איתי לארה"ב רק שתי מזוודות ועוד תיק גב. וזהו. הספרים יישארו פה, המגזינים, הפסלונים של בודהה, המתנות והמזכרות, הגלויות וכל מה שצברתי בשנים האחרונות - הכל ייעטף וייארז היטב ויאוחסן עד שאסיים ללמוד. יש לי שיטת אריזה חדשה שאני עדיין בוחנת. למשל, יהיה ארגז של ספרים שעוד לא הספקתי לקרוא. אני אבקש מההורים שלי שמדי פעם ישלפו משם ספר או שניים וישלחו לי בדואר. כל ארגז חתום עם מה יש בפנים. לכל ארגז יש נושא, מוטיב. זה של הספרים וזה של המגזינים שאני מתעקשת לא לזרוק (את רוב הגיליונות של גליליאו ומסע אחר מסרתי כתרומה לספריית בית הספר שעבדתי בו השנה). יש ארגז של תמונות ופוסטרים שיום אחד עוד ייתלו בגאווה על קיר ערום וחשוף בבית הבא שיהיה אלי, אליו אעבור כשאחזור, אינשאללה.
שמרתי עיתונים בשביל הכלים, ואני עדיין מחפשת למי להשאיל כיריים של גז (4 להבות) ומיקרוגל. את השולחן המהמם שקניתי בשוק הפשפשים לפני חצי שנה אני משאילה לחברה. הוא כל כך מהמם שאני לא מוכנה לתת אותו במתנה. יש לי אטצ'מנט לחלק מהדברים שלי, אני מודה. ואני גם חיה עם זה בשלום. אני יודעת מה הבודהיסטים אומרים על זה, ואני עדיין בסדר עם עצמי. זה באמת שולחן מגניב. את השולחן-סלון אני נותנת לאחותי. גם את הספה. ושניהם יקרים פי 20 מהשולחן מהפשפשים, ועדיין...
עכשיו אני עושה הפסקה של בישולים לשבת, והלפטופ במטבח עדיין נראה כמו רעיון טוב. בין בחישה לבחישה אני מחפשת מלגות, שומעת מוסיקה טובה, ומתכננת איזה חלק בבית לארוז עכשיו. אפילו שיש עוד חודש עד שאני עוזבת את הדירה החמודה שלי ביפו. בינתיים אני אוספת את השיער הארוך שלי (שמרתי כמה גומיות בצד לפני שהתחלתי את הכימותרפיה בזמנו, את השאר חילקתי) וממשיכה ליצור את העתיד הוורוד שלי: עוזבת בית, מדינה, והולכת להגשים חלום. איזה כיף לי.
שבת שלום.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
