| |
יוצאת מארון הקודש
הבלוג של אשתו של אלוהים: על פמיניזם, אקטיביזם, סוציאליזם, זכויות אדם וחווה, פוליטיקה, חברה, תרבות, חינוך, תיקון ושינוי חברתי |
כינוי:
בת: 48
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2009
איזה שקט
אני מחכה שיחשיך כבר, וזה לא קורה. השמש שוקעת פה לקראת 21:00. אני כאן כבר שבוע ועוד לא התרגלתי לזמן המדברי הזה. בחוץ יש שרב היסטרי. אין לחות. עיר מדבר. אני מחכה שיחשיך כדי להדליק נר, אולי שניים. בינתיים אני מאזינה למוסיקה קלאסית ברדיו/שעון מעורר שקניתי בחנות יד שנייה ב-2.75 דולרים.
הייתי צריכה לקנות הרבה דברים. לקחתי איתי מהארץ רק שתי מזוודות, תיק צד ולפטופ. קניתי קולבים וקומקום, מחברת וקרש חיתוך לסלט, שמפו וסבון טוב להתפנק עמו. קניתי ירקות ופירות וקצת אוכל. הוצאתי איזה 300 דולר בשבוע האחרון על קניות לבית החדש שלי. אני מתגוררת בדירה מגניבה בקמפוס, אבל בקצה של הקמפוס, ויש לזה יתרון וחסרון. יתרון כי זה מרוחק, וחסרון כי זה מרוחק. זה תלוי מתי ומה אני צריכה. אנשים קרובים, או אנשים מרוחקים. להשמיע את אהוד בנאי בקולי קולות בלי שהשכנים יוטרדו, או לחפש מישהו לקשקש איתו כדי לשפשף את האנגלית היומיומית שלי.
קשה לי כל היום עם האנגלית הזאת. מצאתי את עצמי יושבת היום ומדברת לעצמי בעברית, משפטים פשוטים. כמו איזה כיף שאני פה, ושאני מגשימה חלום. ושהחום הזה ייגמר כבר, שיבוא הסתיו, עם העלים האדומים והכתומים. ועם החולצות כותנה הארוכות שמחמיאות.
יש כאן כמה סטודנטים/ות שבאו מחו"ל, כמוני. חלקם לתוכנית של חילופי סטודנטים שנמשכת סמסטר או שניים, חלקם לארבע שנים של תואר ראשון, וחלקם כמוני, לתואר שני. פגשתי את המרצים שאעבוד איתם בקמפוס, ראיתי את המשרד החמוד שהקצו לי ולאחרים שבתפקידי. פגשתי כבר שלושה חברים חדשים שלקחו אותי לסיבובים בעיר והסבירו לי באריכות ובנועם מה כדאי ומה עדיף שלא.
יפה פה ונקי פה ונעים מאוד. אפשר ללכת יחפה במדרכה והרגליים לא יתלכלכו. אין פה ג'יפה כמו נגיד בתל אביב. וזאת עיר גדולה, עם 200 אלף תושבים, לא איזו עיירה שכוחת אלה. האנשים מנומסים, מסבירי פנים, משתדלים להנעים את זמני ולסייע במה שרק אפשר. אתמול פגשתי את אחד השוטרים של יחידת השיטור בקמפוס, והוא היה אחד המתוקים שיש.
אני נמצאת עכשיו בתקופת הירח דבש, אני יודעת. דברים שמוצאים חן בעיניי כעת, יכול להיות שיתסכלו אותי בתוך כמה שבועות. אבל בינתיים אני נהנית מהגינונים, ומהסגנון האמריקאי, למרות שיש פה כמה סטודנטיות מקומיות שנראה לי שהן אוכלות יותר מדי סוכר, כי הן קופצניות בטירוף ויוצאים להן משפטים מאוד אמריקאים שרואים בסרטים קיטשיים על חיים סטודנטיאליים. יש פה את כל הקלישאות, בינתיים. אולי זה רק מה שהעיר הזאת מוכנה להראות לי בשלב הזה של היחסים שלנו. היא רוצה למצוא חן בעיניי, וחושפת רק את החלקים המחמיאים, כמו אומרת חכי חכי, יש לנו עוד חורף שלם לעבור יחד.
שרק יבוא כבר החורף, אבל קודם תנו לי סתיו. אמרו לי שהוא יפהפה פה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
