כינוי:
בת: 48
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2009
 11, 9, 33
היה לי יומולדת אתמול. 11 בספטמבר, בת 33. חגגתי יופי.
טנמיי הוא סטודנט לתואר שני בהנדסה, הוא בא לכאן מהודו. טנמיי וכריס הם שותפים לדירה, והם החברים החדשים שלי. כריס לומד ביולוגיה עם ג'יימי, השותפה שלי, וככה היכרנו. טנמיי הכין לנו אתמול ארוחה הודית צמחונית. הגענו לבית של טנמיי וכריס קצת לפני שבע בערב, וסייענו בהכנות. קצצנו המון ירקות, בחשנו וצלינו חציל בתנור. היו שלושה סוגים של תבשילים מדהימים, ואורז בסמטי עם ניחוחות. הרבה יותר שווה מהאוכל ב-24 רופי ברחוב שוקן בתל אביב. שתינו מימוזה - מיץ תפוזים ושמפניה. גמרנו שני בקבוקי שמפניה לפני שיצאנו לבלות בעיר. אחרי שאכלנו נסענו לפאב מקומי. אני שתיתי שתי כוסות יין אדום, השאר הלכו על בירה. פגשנו עוד בחור ועמו המשכנו לרקוד במועדון גייז מגניב בטירוף בעיר. רקדתי כאילו אין מחר. גם שם שתיתי עוד קצת יין. הראש התעופף ועמו הרגליים והידיים, לצדדים, למעלה. רקדנו עד שכאבו לנו הרגליים.
יש כל מיני נורמות אמריקאיות כשחוגגים לך יומולדת. את לא משלמת על המשקאות, למשל. מזמינים אותך. רוקדים איתך, מחייכים כל הזמן, מברכים אותך בכל הזדמנות, מחבקים אותך ודואגים לך לגוד טיים כי יודעים שאת פה לבד, בעצם, פעם ראשונה חוגגת יומולדת הרחק מהבית שאת מכירה, בבית חדש שאת לומדת להכיר.
וגם מתנות הביאו. בעבודה חגגו לי כבר שלשום, עם עוגה ומתנות - כונן נייד של 8 ג'יגה ומשהו כזה שאת שמה באמבטיה, כמו מלח מפנק עם ריח טוב. השותפה שלי הביאה לי מסגרת לתמונה. טנמיי וכריס הביאו לי נר בריח קינמון ושרשרת פרחים בצבעים כתום-כחול - אלה הצבעים של נבחרת הפוטבול המקומית שכולם גאים בה, ואני אענוד אותה במשחק הבא שאלך.
חיי הלילה פה, באופן מעט מפתיע, שוקקים וגדושים בהרבה כיף ושמחת חיים. יש פה סצנה של גייז, עם שני מועדונים שווים, עם מוסיקה מצוינת ובחורים שבשלב מסוים מסירים את החולצה ומענטזים יופי. האלכוהול לא יקר בכלל, כניסה למועדון עולה 3 דולרים. הרבה פאבים יש במרכז העיר, המון אנשים יפים, לבושים היטב, מריחים היטב, עם חיוך זורח.
אני אוהבת שבטוח פה. אפשר להסתובב בעיר באמצע הלילה בלי חשש, ללכת ברגל מהפאב חזרה הביתה ואף אחד לא יפריע לך. לא יטריד אותך. אפילו השיכורים מצחיקים ומברכים אותך לשלום כשאת חולפת על פניהם.
בשעה 2 לפנות בוקר סוגרים את הפאבים ואת המועדונים, תקנה עירונית משונה קצת, הייתי אומרת. השיר האחרון במועדון היה רגוע, התחבקנו ורקדנו יחד, כשיצאנו מהמועדון ראינו בחור עם גיטרה שר, וכולם סביבו, שרים יחד איתו, זורקים לו שטרות של דולר לכובע שהיה ממוקם על המדרכה. אני המשכתי לרקוד. טנמיי החכם אמר שלרקוד במועדון זה קל, לרקוד ברחוב זה משהו אחר. כל אחד אחד יכול לרקוד במועדון, הוא אמר, וכריס חייך לעברי.
חזרו הביתה ברגל, כריס, טנמיי, ג'יימי ואני. מדובר בהליכה של כ-30 דקות,
רגוע. חצינו גשר מעץ והלכנו לאורך הנהר חזרה הביתה. כל הדרך קישקשנו
וצחקנו, היה נפלא. הגעתי למיטה קצת לפני ארבע בבוקר. שמחה ומעט שתויה.
ההליכה ניטרלה את האלכוהול שביעבע לי במוח. ישנתי היטב הלילה, קמתי בלי האנג אובר כי שתיתי המון לפני שהלכתי לישון.
אתמול כשרקדתי, שלוש שעות ברציפות כמעט, לא חשבתי על הבית ועל הגעגועים שלי. רקדתי וביליתי, חגגתי עוד שנה של חיים, של בריאות. חשבתי על היכולת המופלאה הזאת להרגיש טוב, להיות בריאה, מוקפת בחברים חדשים שדואגים לי ושומרים שאהנה וכבר מתכננים איתי את הבילוי הבא בשבת הקרובה. בימים כאלה אני מרגישה מבורכת. שרק ימשיך ככה, אינשאללה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
