כינוי:
בת: 48
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2009
בקטנה
הקצבתי עשר דקות לכתיבה הערב. יש קונאן אובריין עוד מעט, והוא מארח את ליסה למפנלי, מלכת ההעלבונות, למי שלא מכיר. ואני רוצה לראות מה היא תעשה שם למעט קידום הספר החדש שהיא השיקה השבוע בארה"ב. יש לה פה גדול, והיא מצחיקה בטירוף, ואם עוד לא יצא לכם לצפות בה, זה הזמן לחפש אותה ביוטיוב ולהיקרע מצחוק.
חזרתי עכשיו מארוחת ערב אצל זוג שהזמין אותי. בריאן, בן 45 בערך, חבר של אבא של חבר טוב של אחי. הוא נשוי לקארי ויש להם ילדה קטנה שקוראים לה אקשיה. היא מתוקה להפליא, בת שלוש, וברור לכולנו מי מושלת בבית ביד רמה. הם גם מארחים נער בן 16 מגרמניה, שנמצא בעיר עד סוף ינואר. הם מאוד אוהבים לארח אנשים מחוץ לארה"ב ולשמוע סיפורים.
אמריקאים לא יודעים לבשל. הם יודעים לחמם. הם קונים הכל מוכן, מכניסים לתנור או לסיר, בוחשים ואוכלים. ועל הכל, יש לציין, הם מוסיפים גבינה - והרבה. אפשר לומר שבסטנדרטים אמריקאים ארוחת הערב הייתה טעימה למדי. למרות שהרוטב הוא מצנצנת, והירקות מהפריזר. אי אפשר לפשל יותר מדי עם פסטה, אני מניחה. שתי כוסות היין האדום ששתיתי העבירו אוטומטית לצד של המארחים, והסורבה קוקוס שקינחו בו בסוף (קנוי, בשקיות נפרדות, אמריקאי להחריד) היה סביר.
השיחה הייתה נחמדה ונעימה מאוד. צחקנו המון. סיפרתי קצת סיפורים על הארץ, ודיברנו על פייסבוק ובלוגים, וסיפרתי על הבלוג שלי ועל איך הוא התחיל בתור בדיחה לפני חמש שנים, ותפס כיוון רציני אחרי שלושה חודשים בערך. הם נוצרים אבל לא מאמינים, הם לא זוכרים מתי הייתה הפעם האחרונה שבה ביקרו בכנסייה. אני ביקרתי בשנים האחרונות ביותר כנסיות מהם, זה בטוח.
הימים האחרונים היו טובים אליי במיוחד, ואני השתדלתי להיות טובה לימים שלי בחזרה. אני הולכת לשיעורי פילטיס פעמיים בשבוע, רוכבת על האופניים הוורודים שלי, ומטיילת המון. ראיתי ביום ראשון סרט, החדש עם מט דיימון, צחקתי המון, אבל אני לא זוכרת ממנו הרבה, מלבד העובדה שמט דיימון הוא שחקן משהו בן זונה. הוא פשוט מעולה. ביום ראשון גם נסעתי לבית חב"ד לתפילות ראש השנה. הם ממש רציניים שם. 3 שעות תפילה ואחר כך כיבדו בעוגת דבש הכי מזעזעת שיצא לי לטעום אי פעם. זה פשוט היה נורא ואיום. אבל הכי חשוב הוא שיצא לי לדבר עברית שם עם הרבי (מנדל, מצחיק, כאריזמטי, חיוך גדול, עיניים טובות) ועם בחור שעלה לארץ ועזב אחרי חמש שנים לארה"ב והגיע לבויסי. כל כך התרגשתי מלדבר עברית, פנים אל פנים. היכרתי שם גם חברה חדשה, דבי, שהיא אישה יהודייה, קורעת מצחוק, וביליתי איתה את אחר הצהריים. אכלנו צהריים, והלכנו אחר כך לפסטיבל בעיר, הסתובבנו וקישקשנו. אני חושבת שהיא ואני היינו אחיות בגלגול קודם או משהו, כי החיבור בינינו היה מיידי, ואנחנו נפגשות שוב מחר.
מחר שוב פילטיס, אופניים, ואחר כך חיסון לשפעת. המקרה הראשון של שפעת החזירים הגיע לאוניברסיטה שבה אני לומדת וכולם נכנסו לכוננות ספיגה בינונית. קיבלנו מייל שמסביר מה לעשות כדי למנוע הדבקה, ושאם אנחנו מרגישים שיש לנו סימפטומים של שפעת, עדיף להישאר בבית ולהתקשר למרפאה כדי להמשיך טיפול. חמודים האמריקאים, עושים סובלימציה להיסטריה שלהם במיילים. למשל:
One of the key recommendations is to stay home if you have
flu or flu-like symptoms and remain there for at least 24 hours
after your symptoms subside.
אותי המייל שלהם קצת הצחיק. למשל:
We do not know how severe the H1N1 outbreak will become and
what challenges it may present. We are closely monitoring developments
and are in contact with federal, state, and local public-health officials
to monitor flu conditions and make decisions about the best ways to
respond.
אני הולכת לראות את ליסה למפנלי אצל קונאן. מפגש כזה אסור לפספס.
נשיקות בבית וד"ש
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
