כינוי:
בת: 48
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
אחר צהריים מושלם שכזה
אני מאוד אוהבת ימי ראשון. גם כשגרתי בישראל אהבתי ימי ראשון, עם ההבטחה הזאת של דברים חדשים שעומדים לקרות ולהתגשם, התחלה חדשה. אני לא זוכרת שסבלתי במוצאי שבת. הייתי מחכה לימי ראשון בבוקר, ללכת ללימודים, ללמוד דברים חדשים, לפגוש את החברות שלי מהכיתה, להתחבק בכניסה לבניין, להרגיש טוב עם עצמי, בסביבה ביקורתית, פמיניסטית, אקטיביסטית, תומכת.
אני לא אוהבת לקום מוקדם מדי בבוקר לאחר שלא ישנתי מספיק ואני הפוכה לגמרי. אני אוהבת בקרים באופן כללי לא פחות משאני אוהבת ערבים ולילות ואחרי צהריים. אני טיפוס של 24 שעות. התפוקה שלי טובה בכל שעה, אני פשוט צריכה להיות בפוקוס. זה המפתח. אני יכולה לכתוב בשעות הבוקר המוקדמות, אני יכולה לכתוב בשעות הלילה המאוחרות. השקט כאן באיידהו הוא שקט מסביב לשעון, ואני אוהבת את זה. מאוד.
מאז שאני פה, ימי ראשון הם ימי השבת הישראלים שלי. בימי שישי אני עובדת קצת, לפעמים לומדת בערב. בשבת אני בדרך כלל מנקה את הבית, קוראת המון ויוצאת לרקוד בלילה. בסוף השבוע האחרון למדתי. היה לי שיעור ביום שישי עד 9 בלילה, ובשבת כבר הייתי ערה בשבע וחצי בבוקר לנסוע ללימודים שנמשכו עד שלוש אחר הצהריים בערך. כשחזרתי הביתה הלכתי לישון קצת והייתי עייפה מדי בשביל לרקוד. עשיתי קניות בסופרמרקט, ראיתי קצת טלוויזיה והלכתי לישון בידיעה שהיום, יום ראשון, מחכה במיוחד בשבילי.
כשהיום החופשי הוא דווקא ביום ראשון, השבוע טס במהירות מטורפת. וכשיום ראשון הוא יום מושלם שכזה, אז דבר לא יכול באמת להתקלקל. והיום היה באמת מושלם. נכון, ניקיתי את הבית ועשיתי יסודי את האמבטיה והשירותים, והייתה ערימת כלים לנקות ובישלתי. הכיף הכי גדול שלי אחרי ניקיון הוא לעשות מקלחת. בשלוש כבר הייתי אחרי מקלחת, ויצאתי החוצה, התיישבתי על המדרגה בכניסה לבית הקרקע שלי ונתתי לשמש לעטוף אותי. השכנים שלי מקוריאה. אם, אב ושלושה ילדים מתוקים, תיכוניסטים שלושתם. מנגנים. הקטן (13) על קלרינט, האמצעית (15) על כינור, והבכורה, בת 18, על צ'לו. כלי הנגינה האהוב עליי (אני שומעת מוסיקה קלאסית כשאני כותבת עבודות, או טראנסים. לא יכולה לשמוע פזמונים כשאני כותבת, זה מוציא אותי מדעתי). לפעמים אני שומעת אותה מתאמנת, ובימים האחרונים אני שמחה שהאביב מתחיל להראות סימנים ראשונים באיזור. השלג נמס אט אט בהרים, השמש יוצאת יותר ויותר והשכנים הקוראינים שלי פותחים את החלון של הסלון כי כבר אין קור משוגע בחוץ. וכך אני יכולה לשמוע את השכנה המתוקה שלי מנגנת על צ'לו.
לפני כמה ימים דיברנו על הנגינה שלה וביקשתי ממנה שפעם הבאה שהיא מתאמנת, שתקרא לי, כי אני מאוד אוהבת צ'לו. אז היום אחר הצהריים, היא ראתה אותי יושבת בחוץ, הוציאה כיסא ואת הצ'לו והתאמנה מולי 20 דקות. השמש החמימה, המוסיקה של הצ'לו. מה עוד צריך לבקש. ואז בונסוק, ידיד שלי שהוא גם מקוריאה, הגיע. הוא רכב על אופניים עם הבן הקטן. הוא הצטרף אליי וישב על המדרגה, וקישקשנו על תוכניות דוקטורט שכדאי לי לבדוק באזור. הוא נכנס רגע לבית של השכנים ויצא עם חתיכת עוגת אורז קוריאנית בשבילי, שהייתה טעימה ומוצלחת מאוד. השכנה, ג'י-סו, כבר סיימה לנגן; בונסוק חזר לדירה שלו כדי להמשיך לכתוב את הדוקטורט שהוא עובד עליו, ואני הוצאתי ספר החוצה והספקתי לקרוא פרק שלם. לא רע בשביל יום ראשון. מחר יהיה מעולה גם כן. אני מרגישה את זה בעצמות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
