יוצאת מארון הקודש

עברתי דירה בלי שירותי הובלה. זאת פעם ראשונה שאני עוברת דירה, ועושה את זה עם חברות וחברים. אמם לא היו לי הרבה דברים. שתי מזוודות מתפקעות מבגדים, ובערך 12 ארגזים, רבע מהם כלי מטבח שרכשתי מאז שאני כאן, רבע מהם ספרים והשאר ניירת ו"אחר", למשל דברים של שירותים ומקלחת, ופוסטרים, וכבלים ומובייל שהבת דודה שלי בת השש שלחה לי לפני כמה חודשים. 

התחלתי לארוז איך שחזרתי לכאן מהביקור המוצלח בישראל. ביום האחרון של החוזה שלי בדירה, שתי חברות באו ועזרו להעמיס את הטנדר של אחת מהן. תוך שעה וחצי כל הדברים כבר היו מאוחסנים במחסן של בעלת הטנדר, למשך שבוע, עד שהדירה החדשה שמצאתי התפנתה. את אחת המזוודות, כמה שקיות עם ספרים, לפטופ, כריות, שמיכה ואופניים, באו איתי לשבוע אירוח אצל חברה. בתום השבוע, נסענו שתינו להיא עם הטנדר והמחסן, העמסנו שוב הכל, והבאנו לדירה החדשה שלי. 

הדירה החדשה לא הייתה מרוהטת. אחד הדברים שאני מאוד מאוד אוהבת פה הם חנויות היד שנייה. זבל של אחת, אוצר של אחרת. זה לא רק עם בחורים עובד ככה. גם עם רהיטים. מצאתי ספה עם מראה מזרח אירופי-בוכרי-קצת כורדי, וכורסה מדהימה. חברים הביאו לי שולחן למחשב ושידה לשותפה החדשה שלי. קיבלתי גם מעמד קטן לטלוויזיה (שלא מחוברת לדבר כבר יותר משבועיים, מה ששווה פוסט בפני עצמו. אני. בלי. טלוויזיה.) קניתי כוננית ספרים, וכיסא קטן עם שלוש רגליים (להניח עליו עציץ ביום מן הימים). את כל הרהיטים סחבנו עם סובארו מצ'וקמקת שבקושי נכנסת לרוורס. העברתי ככה שתי מיטות, שני מזרנים (לשותפה ולי). השותפה שלי הגיעה שבוע אחרי שנכנסתי לדירה שלנו, ומאחר שגם היא חו"לניקית, כלומר לא אמריקאית כמוני, מה שהופך את הדירה שלנו לבינלאומית, וזכרתי איך היה לא פשוט להגיע לפה ולהתחיל מחדש, הכנתי את הדירה לשתינו, בעצם. 

סירים ומחבתות קיבלתי מחברה שגם רצתה לתת לי שולחן (שהיה גדול מדי בשביל הסלון הקטן שלנו). עם חברה אחרת הלכתי להביא את הסירים והמחבתות, וקיבלתי גם בלנדר. הרגשתי כמו בסיבוב גמ"ח בבני ברק. כן, הוצאתי כסף על המעבר הזה (רהיטים יד שנייה, חומרי ניקיון). שבוע שעבר קיבלתי שידה ענתיקה שהייתה זקוקה לתיקונים ושיפוץ. היום שיפצתי אותה, עם כל הקומפלט: שייפתי עם נייר זכוכית, ניקיתי היטב, חיזקתי עם מסמרים וריססתי באיזה חומר ששומר על עץ (כמו לקה, רק בספריי). עכשיו היא בחוץ, מתרעננת באוויר הסתווי (הסתיו כאן באופן רשמי מהשבוע, כך נודע לי. אבל אני לא מאמינה למבזקים). הלילות כבר קרים וצריך שמיכה. אתמול ירד קצת גשם. היו רוחות מטורפות אמש, שקרעו איזה כבל ראשי, ו-40 אלף אנשים בבויסי היו בלי חשמל במשך שעתיים. אני הייתי ביניהם. עם נרות בסלון ובטריית לפטופ שאוטוטו נגמרת, ושיחה מלב אל לב עם השותפה החדשה שלי.

סך הכל נרתמו למאמץ מעבר הדירה שלי שש נשים ושלושה גברים. מכל קצוות בויסי הם באו לעזור, וזה משמח אותי שיש לי אותם ואותן. השבוע נכנסו הרבה סטונטים/ות לבניין הדירות שבו אני מתגוררת, ושמתי לב שכולם, בלי יוצא מהכלל, עשו זאת בעצמם. עם ההורים ועם אוטואים מתפקעים מדברים, עולים ויורדים במדרגות, עם ידיים עמוסות. חלק מהסטודנטים שהגיעו ממדינות אחרות בארה"ב שכרו משאית קטנה או נגרר לטנדר האמריקאי השכיח כאן. החברים באו לעזור. כל השבוע היה פה המולת מעבר דירה. כמעט כל הסטודנטים/ות בבנין צעירים מאוד, עושים תואר ראשון. לפחות את אלה שכבר יצא לי לפגוש ולפטפט עמם. 

אני חושבת שעד מחר אסיים לסדר את הדירה סוף סוף. נשאר רק להעביר דברים לשידה המשופצת שמתרעננת בחוץ, ולתלות דברים על הקירות, כמו דגלי תפילה טיבטיים. רק המחשבה שעוד שנה וחצי אני שוב אעמוד מול ארגזים ואפנה לדרך חדשה, ללימודי דוקטורט, מזכירה לי שיותר ממה שיש לי אני לא צריכה עכשיו. מקסימום אפשר להשאיל ואחר כך להחזיר, אבל אני לא מתכוונת לקנות דבר נוסף הביתה ב-18 החודשים הקרובים. שכמו ששמתי לב, 12 החודשים האחרונים עפו כמו כדור מטקות.