יוצאת מארון הקודש

יצא לנו לראות פעם את "ברוס הגדול מכולם" עם ג'ים קרי הנסיך. האמת היא שמאז שראינו את "שמש נצחית של מוח צלול", אני מאוהבת בו. אבל זה לא משנה עכשיו.

מה שהיה נחמד ב"ברוס", הוא ה-download של התפילות לתוך המחשב שלו. מאוד הזכיר לי את מה שעובר עלינו, בעיקר עם כל הקדמה הטכנולוגית שהביאה לנו חידושים והמצאות ללא הרף בשנים האחרונות. ממחשבי Main Frame עברנו לשרתי SAP, אני הייתי אחראית על כל תחום ה-HR (מה שנקרא רפרנטית), גבריאל היה אחראי על ה-PR (למה הוא חתיך הורס, זה למה) והאיש שלי היה אחראי על כל עניין התפילות, המזמורים והפתקים בכותל. כשהכניסו פקס לכותל זה היה יופי. לא עוד דפים מקומטים ומלוכלכים, אלא חבילה כל יומיים-שלושה, מאורגנת ונעימה לעין. מאז שאפשר לשלוח מיילים, אז זה בכלל נוח, כי אחרי שאנחנו קוראים את הבקשות - ושיהיה ברור: אנחנו קוראים את כוווולן - אפשר להעביר לתיקיית Read Items. מושון, הגולנצ'יק התורן כאן אחראי על הגיבויים, גבריאל סידר לנו 10 חשבונות בג'ימייל מלבד 6 ההזמנות שהיו לנו, דרך קשרים עם איזה אחד.

בקיצור, מהפכה טכנולוגית מתרחשת לנו כאן, בבית הכפרי והצנוע בפאתי השרון, בין הביגוניות ועצי ההדר. אנחנו צורבים דרשות, מגבים תפילות, שולחים מיילים לואתיקן, מקשקשים במסנג'ר עם הדאלאי לאמה ומשחקים שש-בש ברשת עם הרב בקשי דורון. מוי כיף.