יוצאת מארון הקודש

היה שבוע לא פשוט. סדר פסח תמיד מכניס אותי לסטרסים, תמיד יש ויכוחים בבית על הדברים שכתובים בהגדה, תמיד אני מתרצה לבלות במחיצתו את החג, למרות שכל התקופה ההיא, במצרים, גם לי היה חלק בלתי נפרד ממה שקרה שם, כולל הניסים והנפלאות.

התווכחנו בזמנו על מכת הבכורות. אמרתי לו שזה ידפוק את העניינים של היהודים, שזה לא בסדר להמית ילדים רק בשם האגו האלוהי המנופח ממילא. מילא כינים, מילא צפרדעים. אפילו על השחין הבלגתי. על הברד הבלגתי. אבל אז, עם הבכורות, שברתי שתיקה. ואז היה ריב גדול מאוד. קריעת ים סוף זה כלום לאיך שקרעתי לו את התחת בצרחות, וכמה בכיתי שזה לא לעניין לעשות ככה, להרוג ילדים. תקופה ארוכה התעוררתי עם סיוטים בשפה הערבית.

ומאז, ככה אני, לא אוהבת פסח. ובכל זאת, השנה הוזמנו על ידי השכנים שלנו. השכנה שלי, אסתר, עמלה ועמלה. עמדה במטבח יומיים וחצי, קילפה וקצצה, טיגנה ובישלה. עמדה במטבח בממוצע 10 שעות ביום. הבאתי גם אני שני סירים, היינו בערך 20 אנשים בסדר. אני, האיש שלי, 5 כרובים, 3 כרוביות ועוד עשרה מוזמנים של השכנים.

היה נחמד ונעים, היום אכלתי מצות לראשונה החג. ערבבתי עם ביצה וחלב וטיגנתי קלות. עוד כמה ימים וכל הסיוט הזה ייגמר.

שיבוא כבר שבועות. זה חג!