יוצאת מארון הקודש

לא יודעת אם שמתם לב, אבל בארצות-הברית העונה החמישית והאחרונה בהחלט של "עמוק באדמה" הסתיימה בשבוע שעבר. הפרק ה-12 שודר (ולי לקח בערך שבוע וקצת להוריד אותו).

אני לא הולכת לספיילר לכם דבר. רק להגיד לכם, תשמעו, כזה סיום לתפארת מזמן לא ראיתי על מרקעי. איזה מרגש ומקסים היה הפרק האחרון, למות על הקאסט הנפלא הזה, שבגלל הפרק הזה סלחתי על כל הפרקים המעפנים ששובצו פה ושם בעונות השונות. בערוץ 2 משדרים עכשיו את העונה הרביעית, והיא עונה לא רעה בכלל (יש איזה חמישה-שישה פרקים טובים מאוד). החמישית מתחילה ככה ככה, אבל הפרק השישי והשמיני מזכירים מאוד את היופי, החדשנות והעונג של העונות הראשונות. ואז, בבום מטורף וחסר פשרות, הסדרה עולה בכמה הילוכים טובים, נותנת גז ומעניקה לכם שעות צפייה בלתי רגילות. ארבעת הפרקים שסוגרים את העונה הם לא פחות מנהדרים. אם אתם לא יכולים להתאפק (כמוני), תורידו. לא תתחרטו. המוות לא מחוסר עבודה, והעונה החמישית תתפוס אתכם בגרון ותוציא ממכם דמעות וחיוכים והמון המון הנהונים של הסכמה. כן, ככה, בדיוק ככה. זהו בדיוק. החיים של כולנו, המוות, העוצמות והאהבה. והכי חשוב: המשפחה.

צפייה מהנה.