יוצאת מארון הקודש

אם חד-הורית פירסמה הודעה בפורום חברתי: "מעוניינת לתרום כליה... אין לי ברירה, כל המשכורת שלי הולכת לתשלום השכירות והמיסים ונשאר קצת לאוכל הכולל לחם גבינה וחלב. ואם אמות כתוצאה מהניתוח, אז מה גם ככה אלו לא חיים..."

יש שמצקצקים. יש לך כסף לאינטרנט, אבל לאוכל אין? כאילו אינטרנט זה משהו כזה, שרק עשירים יש להם. היום בכל משרד יש חיבור, הרוב מחוברים ומכירים את הפורטלים הגדולים. אבל תעזבו את הטינופות שישר מזכירים שחיבור לאינטרנט יכול לשלם שכירות, אני רוצה להזכיר לכל המצקצקים האחרים בנושא, ובעיקר, האמת, לחארות שיושבים בראשי החברות שמפעילות ערוצי טלוויזיה ועיתונים.

יושב אחד, פנסיונר עם הרבה מייק אפ בתוכנית טלוויזיה ומסביר שזה בניגוד לחוק לסחור באיברים, בטח ובטח כשמדובר באיברים מאנשים חיים, כמו הסיפורים האלה שאנחנו שומעים פה על מסחר בכליות תמורת פחות מ-50 אלף דולר. אותה מהדורת חדשות או תוכנית טלוויזיה משודרת בערוץ שאחוזים נכבדים ממנו שייכים לאותה חברה שיש לה גם איזה עיתון. ובעיתון, הפלא ופלא, לא שמעו על חוק. כי הם - תמורת כמה מאות שקלים בשבוע - יסכימו לפרסם מודעות של סרסורי איברים של אנשים עניים שלא מוצאים פתרון פיננסי מלבד למכור כליה לכל המרבה במחיר.

מזכיר לי גם את זה שיש איסור בחוק לפרסם מודעות של זונות ועסקי זנות שמגלגלים מאות מליוני שקלים בשנה במדינת ישראל. במודעה קצת מובטלת יש דיסקליימר שאומר פחות או יותר כי אסור לפרסם מודעות לשירותי זנות. באותו עמוד תמצאו עשרות ואף מאות מודעות של "חושנית אירופאית מארחת בביתה" או "חתיך יוצא יחידה קרבית יפתור לך את בעיות הליבידו". הצביעות הזו מוציאה אותי מהכלים.