יוצאת מארון הקודש

לפני חודש שוחחתי עם חברה מארצות הברית. "אוי, את לא תאמיני איזה תמימים האמריקאים, כאלה תמימים. למות עליהם". וגם: "הם כל כך שמרנים, שכל מה שאת רואה בטלוויזיה בתוכניות האהובות עלייך של HBO בכלל לא משקף את המציאות כאן, שעתיים וחצי זמן נסיעה מניו יורק". מפה לשם, השיחה התגלגלה לנושא ההפלות. בשנה האחרונה, מתברר, הדמוקרטים בארצות הברית החליטו לוותר על נושא ההפלות, הנגזר מזכותה של אשה על גופה. כמה קל לפוליטיקאים לוותר על נושאים שקשורים לנשים. 

הפלות הן עניין רגיש, אי אפשר להתכחש לעובדה הזו. אישה שנכנסת להריון, מסיבה זו או אחרת, ורוצה להפיל את העובר, עוברת תופת רגשית ונפשית. היא יכולה להחליט לוותר על התינוק מסיבות אישיות (אני לא מסוגלת לטפל בתינוק, אני לא בנויה מחומרים של אמא). מסיבות כלכליות, כלומר אין לה אמצעים כלכליים לפרנס את התינוק. וגם מסיבות שאני נוטה לקרוא להן קטסטרופליות. למשל, אותה בחורה נאנסה (או היתה קורבן לגילוי עריות) וגילתה שהיא נושאת ברחמה את התינוק של הגבר שאנס אותה. או לחילופין, מתגלה מום בעובר, ויש צורך להחליט אם להוליד תינוק פגוע גוף וחולה, או לבצע, כבר במהלך ההריון, המתת חסד.

יש המון רבדים בכל הנושא של הפלות. זה לא נושא כל כך פשוט. להפך, הוא מורכב מאין כמוהו, כי באנשים, להזכירכם, אנחנו מדברים כאן. או יותר מדוייק יהיה לומר: בנשים.

אני נוטה להניף ידיי בביטול מול הצהרות של בחורות צעירות שנכנסו להריון לא מתוכנן בגלל שהיו מספיק סתומות להיכנס למיטה עם גבר וחשפו את עצמן, מלבד לאפשרות של הריון בלתי רצוי, גם לאלף ואחת מחלות - לא עלינו - ושאר מנדבושקס. "המפונקות", כך אני קוראת להן. לא היה להן שכל לרגע להלביש לגבר שלהן קונדום, או ליטול גלולה למניעת הריון בעצמן. הן מפונקות, או עצלניות או סתם סתומות. הן לא מכבדות מספיק את גופן ואת עצמן ומעדיפות לתת לגרמי השמיים ולימים הבטוחים לסייע בידיהן לא להיקלט חלילה, בעקבות זיון מזדמן או מחברן לחיים. אפשר לכעוס על מה שאני כותבת כאן, אני יודעת. התומכים בזכותן של נשים להפלה - לא בטוח שיאהבו את מה שאני הולכת לכתוב כאן. אם אני הייתי יושבת בוועדה להפסקת הריון, ואם אותה בחורה בת 26 שנכנסה להריון בטעות, כי היא חישבה לא נכון את הימים הבטוחים, לא בטוח שהייתי מאשרת לה הפלה. לא לשם כך התכנסנו. לא שאני רוצה להעניש אותה על טיפשותה. אבל יש יותר ויותר נשים שחושבות "נו טוב, אני אכנס איתו למיטה, מקסימום מחר אני אקח את הגלולה שאחרי, או אלך לרופא נשים ואבצע הפלה באופן פרטי" (ושוב: אני לא מדברת על בחורות שבאמת נכנסו להריון בטעות. שהקונדום נקרע להן, או שהן לא מסוגלות לנטול גלולות למניעת הריון מסיבות רפואיות ומשהו התפקשש עם הדיאפרגמה. אני מדברת על אלו שדעתן קלה עליהן וחושבות ש"עד ההפלה זה יעבור"). בחיי ששמעתי לא פעם בחורות צעירות בנות 16-36 שמדברות ככה, וליבי נצבט בקרבי. הגידול המבהיל של מספר ההריונות הלא רצויים שמגיעים לוועדות להפסקת הריון, מדליק לי פה נורת אזהרה. הלו, גירלס, מה קורה איתכן? ::על אמצעי מניעה שמעתן?::  אל תבואו אחר לוועדה להפסקת הריון ותספרו ::שנכנסתן להריון מהמאהב שלכן:: רק בשביל לקבל הפלה חינם. על אחריות אישית שמעתן? ואתן יודעות מה, אם כבר לנאוף, אז שיהיה בסטייל. תשתמשו בקונדום עם זיזים להגברת ההנאה.

התומכים בזכותה של אשה על גופה צריכים לזכור עוד דברים. צריך לקדם חינוך מיני בבתי הספר, לקדם פתיחת מרכזים לתכנון המשפחה, לקדם הצעות חוק לחלוקה חינמית של אמצעי מניעה לכל מי שמבקש. וכן, גם בבתי הספר ובמתנ"סים. השמרנים מתנגדים להציב קונדומטים בבתי הספר ומעדיפים שלא יתקיימו שיעורי חינוך מיני, ושבני נוער לא יתעסקו בנושאים של "בינו לבינה" ו"מה קורה לי בגוף כשאני מתבגר" ו"מה זה השערות האלו שצמחו לי על הביצים?"

מדברים על הפלות כאילו מדובר פה באיזה זבנג וגמרנו, הליך כירורגי שכיח, כאילו מדובר בטיפול למניעת עששת אצל השיננית. שכחו לשאול את הנשים שעברו הפלה, מה עבר עליהן. הנשים הן כלי – עוד כלי – לקידום אינטרסים של יחידים וקבוצות פוליטיות. לא יותר. או ככה זה נראה, לפחות, בעיניי.

אני בעד לדבר על הפלות. ומה זה עושה לאשה – לנפשה ולגופה. פגשתי בחיי נשים שעברו הפלות מסיבות שונות. טל היתה בצבא כשגילתה שהיא בהריון (הקונדום נקרע), וביצעה הפלה באופן פרטי, הלכה עם החבר שלה, ואצלו גם נשארה סוף שבוע שלם להחלים. כל הזמן היא חושבת שעכשיו יכול היה להיות לה 3 ילדים ולא רק שניים. רוזי הפילה בחודש די מתקדם (זה גם לא נחשב ממש הפלה, כי אם לידה מוקדמת בזירוז, עם הצירים, הדמעות והאשפוז וכל השאר) כשגילתה שהתינוקת שלה סובלת מתסמונת דאון. היא מתנחמת בשלושת ילדיה האחרים, אבל לפעמים אפשר לתפוס אותה מהרהרת אם לא טעתה כשהחליטה מראש שהעולם הזה אכזרי מדי לילדה קטנה עם תסמונת דאון. חני עשתה שטויות, כמו שאומרים החבר'ה, נכנסה למיטה עם הבחור הקבוע שלה, לא נזהרה (ואני אוסיף: התעצלה לקום ולשלוף קונדום מהארון באמבטיה), הוא גמר בחוץ, אבל בגלל שאין מספיק שיעורי חינוך מיני, היא לא ידעה שגם תוך כדי פמפום פרה-גמירה, יש כמה זרעונים שיוצאים החוצה. זו לא היתה ההפלה הראשונה של חני. את הראשונה שלה היא עברה כבר לפני עשר שנים, בעודה תיכוניסטית. בטי עברה כבר שלוש הפלות, כי שום סוג של גלולות לא מתאים לה, והקארמה שלה כנראה עקומה לגמרי במה שקשור לקונדומים – בשלוש הזדמנויות שונות בהן נקרע הקונדום, היא גם נכנסה להריון.

והמשותף לארבעתן הוא הכאב שנותר אחרי ביצוע ההפלה. לא משנה מה הסיבה שהן הפילו – הכאב הוא עצום. האובדן הוא אמיתי וקשה מנשוא. ההחלמה הנפשית לעתים לוקחת שנים, אם בכלל.

אני בעד לדבר על הפלות. זה נושא חשוב והגיע הזמן לפתוח דיון ציבורי ממשי עליו. אני לא אומרת אם זה טוב או לא טוב. באופן אישי אני חושבת שהפלה היא אלטרנטיבה מאוד מצערת, אבל אין לי תשובות.

אני נגד רצח, ולתפישתי, עובר הוא נשמה מרגע היווצרו, ואני גם בעד זכותה של אישה על גופה, ונגד כל רצח, גם נגד רצח של הרוצח הכי מתועב שיש. אני לא מאמינה בלקיחת חיים בשום פרמט שהוא. אני נגד הריגה ורצח, הרעבה והזנחה נפשעת של כל מי שנשמה באפו. אני נגד מעשי שוד, אונס, גניבה, אלימות - וכל מעשה שלילי אחר שנצבר לחובתו של אדם ומשפיע בכך גם על סביבתו.

ביהדות עובר  נחשב ליצור חי ביום ה-40 לעובריותו (ולכן היהדות מאפשרת מבחינה הלכתית מחקר של תאי גזע) , וזאת בניגוד לנצרות, שגורסת כי מדובר ביישות מרגע היווצרות העובר. לפי הבודהיזם הטיבטי, גם כאן מדובר בנשמה ש"נכנסת" לעובר הנוצר, באותו רגע קסום שהביצית מופרת על ידי הזרע.

ואם זו אישה שנאנסה, אני נשאלת לא פעם. ואם מדובר בעובר שנתגלה אצלו מום קשה, מחלה חשוכת מרפא?

מצטערת. אין נוסחה מנצחת. אין תושבה מושלמת. בודהיסטים טיבטיים יאמרו - זו הקארמה של אותו עובר - להיוולד כזה, לנסיבות כאלו, וזו הקארמה לאותה אישה להיכנס להריון ולהיות האם של אותו תינוק. זה מה שאותה תודעה צריכה לעבור בגלגול הנוכחי: להיות פגוע מוח, או חולה במחלה קשה. להיוולד לאם שנאנסה על ידי איש אכזר, ולחיות בנסיבות חיים עגומות ומצערות כל כך. לבודהיסטים תמיד היתה תפישה מעניינת על החיים, על המוות ועל מה שאנחנו עושים בין לבין.

הזכות לחיים חשובה מאין כמוה, לא פחות מזכותה של אשה על גופה. בארצות הברית מתבצעות כמיליון הפלות בשנה. בישראל מדברים על מספרים של כמה עשרות אלפי הפלות בשנה. בהודו הנשים מפילות ::כחצי מיליון עוברים-נקבות:: בשביל שיגדלו הסיכויים לבן זכר בהריון הבא, בקולומביה יש ::איסור גורף על ביצוע הפלות:: ואילו באיראן מותר לעשות הפלה רק לאחר אישור של 4 רופאים על כך שקיים ::חשש לחייה של האם:: או אם העובר סובל ממום קשה.

כאמור, אין לי תשובות, אבל אני חושבת שחשוב לדבר על זה. ולהזכיר לפוליטיקאים, בישראל ובעולם, שלשריין מקומות לנשים ברשימות לכנסת, או לפזר הבטחות בנושא קידום מעמד האשה זה אולי, בימים ממש קשים, עושה לנו נעים בגב, אבל אנחנו באמת רוצות להתקדם. אנחנו רוצות שיפסיקו להתייחס אלינו כאל כלי לניגוח פוליטי, או להתנהג אלינו כאל קניינם של גברים, פוליטיקאים ומוסדות המדינה והשלטון. אנחנו רוצות שוויון הזדמנויות הלכה למעשה. אנחנו רוצות שיעזבו אותנו בשקט ויפסיקו להשתמש בגוף שלנו ובזכותנו עליו כאל נושא למיקוח ולמשא ומתן כדי להצדיק את קיומה של ::המועצה הלאומית לדמוגרפיה::. אן כדי לקרב קולות בוחרים, או כדי לרכך את ליבם של מפלגות דתיות וחרדיות בשביל שיצביעו בעד תקציב שרע, באופן גורף, לנשים. אנחנו רוצות שוויון בבתי הדין הרבניים. זה לא פחות חשוב מחלוקת ירושלים. אנחנו רוצות הגנה על גופנו ונפשנו מפני גברים מכים, מתעללים ואנסים. זה לא פחות חשוב מנקודות זיכוי במס הכנסה. אנחנו רוצות להפסיק לפחד לעשות עוד ילד כדי שלא נאבד את מקום העבודה. אנחנו רוצות שיכירו בנו כשוות בין שווים, כדי לחיות בשקט ובשלווה, להתפרנס בכבוד ולא להגיע מדי יום שישי למושיק מהשכונה שמחלק ארגזים של אוכל למי שלקחו לו/ה את הבית כי לא עמד/ה בתשלומי משכנתה או כי פוטר/ה בגלל שהעבירו את המפעל שלו/ה לירדן או להודו. ואנחנו גם רוצות שיפסיקו להתעסק לנו עם הרחם בכל פעם שפוליטיקאי מחפש כותרת.