יוצאת מארון הקודש

במגזין "ליידי גלובס" (גיליון 90, ינואר-מארס) שיצא באחרונה, יש הפניה מהשער: "שלי יחימוביץ' מסבירה למה היא לא נושאת את הדגל הפמיניסטי". בעמוד 36 תמצאו את הכתבה (מאת אביבה קרול). הכותרת: "לא סקסי". בכותרת המשנה יש הנחת יסוד, על פיה ה"חברתיות" לא כוללת נושאים פמיניסטיים. "אפילו שלי יחימוביץ' לא יוצאת חוצץ. היא מסבירה שיש נושאים בוערים יותר" כתוב שם. בידיים מעט רועדות המשכתי לקרוא את הכתבה. לא ייתכן, חשבתי לעצמי, שאפילו שלי תתנער מהנושאים הפמיניסטיים שבערו בה בכל שנות הקריירה העיתונאית שלה.

יחימוביץ': "עיסוקים של מעמד האשה דינם ככל העיסוקים שהם לא מדיניים ובטחוניים. תמיד יש משהו חשוב יותר... פעם הייתי יכולה כעיתונאית לעסוק בהרחבה בייצוג נשים בדירקטוריונים או בבג"ץ אליס מילר. היום אני חושבת שנוכח המצב הכלכלי, לא שזה לא חשוב, אבל זה לא דחוף ומדמם. יש נושאים אחרים יותר בוערים: הזילות במצבם של עובדים במשק - העסקה דרך קבלנים, מעבר לחצאי-משרות, העדר ביטחון תעסוקתית... התופעה הרחבה הזו, של כרסום במעמדם של עובדים, קשורה למעמדן של הנשים בעולם העבודה כי היא פוגעת בראש ובראשונה בהן. נשים תמיד יהיו החוליה החלשה, ומטבע הדברים במצב של שפל כלכלי החוליה החלדשה היא הראשונה שנפגעת".

ואז, לקראת סוף הכתבה, מצוטטת יחימוביץ': "אני מוותרת על הקול הנשי, אבל יודעת שהצלחת המאבק תתרום מיידית למעמדן של הנשים בעולם העבודה... פמיניסטיות היום צריכות לפעול מתוך המאבק הכלכלי וככה נשיג את ההישגים המשמעותיים ביותר. קחי למשל את הקמפיין המתוקשר להכרה במס על הוצאות לעמונות-יום. אני לא מזדהה עם הקמפיין הזה, כי הוא נוגע רק למעמד הביניים הגבוה ומעלה. רוב הנשים שנזקקות לשירותי מעון לא מגיעות לסף המס, ולכן הקמפיין לא נוגע להן. המאבק צריך להיות על חינוך חינם לגיל הרך, זה לא נשמע פמיניסטי, אבל הוא יהיה - הוא משחרר המוני נשים לעולם העבודה, וזה פמיניזם מעשי. או שרת החינוך, לימור לבנת, שביקשה לפטר אלפי מורים ומגדירה את עצמה פמיניסטית, אבל היא עשתה מעשה לא פמיניסטי, כי פגעה במקור תעסוקה מובהק של נשים".

שלי מוותרת על הקול הנשי. שוב: שלי מוותרת על הקול הנשי. ואני שואלת - בשם האיש שלי - למה?? למה יחימוביץ' מוותר על הקול הנשי? מקריאה ראשונה, התעצבנתי. יחימוביץ' הפמיניסטית מוותר על הקול הנשי. היא חושבת שיש נושאים בוערים יותר מאיוש נשים בדירקטוריונים ומבג"ץ אליס מילר. האמת? אני מסכימה איתה. פמיניזם בורגני מעולם לא עשה לי את זה. גם הנושא של זיכוי מס למטפלות/בייביסיטר תמיד נראה לי פחות חשוב מזה שיש רוב מוחץ של נשים שבכלל לא מגיע לשכר מינימום, כך שנקודות זיכוי באופן כללי לא ידגדג להן את המינוס בחשבון הבנק.

מקריאה שנייה (ואיפוק ארוך עד לכתבת פוסט זה), התעצבנתי, תאמינו או לא, עוד יותר. אין בעיה לומר ששינוי עמוק במצב שוק העבודה בישראל יתרום משמעותית ובאופן ישיר למצבן של הנשים. נשים, באופן ישיר, נפגעות ראשונות והכי הרבה מגזרות כלכליות ואי אכיפה של חוקי עבודה. יותר קל לסחוט נשים במקום העבודה, להציע להן פחות שכר, להלין להן שכר או להחתים אותן על חוזה עבודה פוגעני ונטול זכויות בסיסיות ולומר במתק שפתיים: "אף אחד לא מוכרח לעבוד כאן, את יודעת, זו בחירה שלך". נשים מופלות במקום העבודה על בסיס קבוע, נשים מפחדות לספר למעסיקים שלהן שהן בהריון מחשש לפיטורים, כי הן יודעות שאת האישור לפיטורים הלא חוקיים, הם כבר יקבלו רטרואקטיבית ממשרד התעשייה המסחר והתעסוקה.

נשים לא מרוויחות שכר הוגן, עובדות בתנאים לא נוחים. ונכון, זה לא רק נשים. יש גם המון גברים כאלה. אבל יש רוב מוחץ לנשים. ויחימוביץ', שרוצה לשנות את שוק העבודה ולייעל אותו לטובת העובדים, וכנגזרת מכך לטובת העובדות, בכל זאת החליטה לוותר על הקול הנשי ולהניח את התדמית הפמיניסטית שלה בבוידעם. לפחות עד הבחירות.

בל הוקס, הוגת דעות שחורה מארה"ב, פמיניסטית דגולה, כתבה בספרה "פמיניזם זה לכולם" (Feminism is for Everybody, בתרגום נפלא של דלית באום, הוצאת פרדס): "...יותר ויותר נשים בחרו ממניעים אופרטוניסטיים לטעון שהן פמיניסטיות, מבלי שעברו תהליך של העלאת תודעה פמיניסטית, שהיה עשוי לעזור להן להיפטר מהסקסיזם שלהן. ההנחה הפטריארכלית שהחזקים צריכים לשלוט בחלשים המשיכה להכתיב את יחסן של נשים אלה לנשים אחרות. נשים, ובעיקר נשים לבנות בעלות מעמד, שבעבר נשללו מהן זכויות האזרח, התחילו לצבור כוח מעמדי. ככל שנשים השיגו יותר כוח מבלי להיפטר מהסקסיזם המופנם שלהן, הלכו המחלוקות בין הנשים והחריפו" (עמ' 28).

"קבוצה גדולה של נשים פשוט זנחה את רעיון האחיות [sisterhood]. חלק מהנשים שבעבר קראו תיגר על הפטריאריה וביקרו אותה, שבו וחברו לגברים סקסיסטיים. נשים רדיקליות, שחשו נבגדות על ידי התחרות השלילית העזה בין נשים, הרבה פעמים פשוט ויתרו. ובשלב זה הפכה תנועה פמיניסטית, שהתכוונה לשנות לטובה את חייהן של כל הנשים, לתנועה מרובדת. בעיני נשים רבות חזון האחיות, שהיה פעם קריאת הגיוס של התנועה, התרוקן כליל ממשמעות. הכוח של הסולידריות הפוליטית בין נשים, שחולל בעבר תרומות חיוביות אדירות, נמצא מאז בסכנה מתמדת של התפוררות. משום כך הצורך שלנו במחויבות מחודשת לסולידריות פוליטית בין נשים גדול היום ממש כמו בראשית ימיה של תנועה פמיניסטית בת-זמננו" (עמ' 29).

בל הוקס לא מדבר על התנועה הפמיניסטית ב-הא הידיעה. הפמיניזם כולל הרבה זרמים ודעות ורעיונות, ואף אחד מהם לא חשוב יותר או נכון יותר ממשנהו. לא חייבים להחליט שרק נשים שמשתכרות שכר מינימום ועובדות במפעל להפרדת חלקי עוף בנגב חשובות למאבק חברתי. גם נשים, שמשתכרות 5,000 שקלים בחודש בתור מזכירות או מפיקות בטלוויזיה, נמצאות במצב רע, כאשר הן רואות שגברים מקודמים הרבה יותר, מרוויחים הרבה יותר, ואם יום אחד הבוס שלהן יחליט להפחית 10% משכרן כי המצב בחברה לא טוב, לא יהיה להן הרבה מה לומר או לעשות. אם יתפטרו, מה הסיכוי שימצאו עבודה חדשה, במצב המשק של היום? גם נשים שמרוויחות "יפה" ומגיעות לשכר חודשי של 8-10 ברוטו, צריכות להיחשב בקמפיין בחירות. אותן נשים שנמצאות בתפקידים ניהוליים, צריכות לחבור לנשים שעובדות תחתיהן וצריכות לדאוג לרווחתן הכלכלית והאישית. כשאשה מתקדמת בסולם הדרגות בחברה פרטית, לדוגמה, אם לא ניצור אצלה מודעות פמיניסטית-כלכלית-חברתית, היא אולי תתן 10 שקלים ביום התרמה ארצי לנשים במצוקה, אבל בתור בוסית, יש סיכוי שהיא לא תהיה הכי אמפטית כלפי נשים, כי אף אחד בפוליטיקה לא השכיל לקחת אותה בחשבון והדיר אותה ממעגל הסולידריות הנשית. גם אותה אשה שמשתכרת לא רע צריכה להירתם למאבק פוליטי למען תיקון חברתי. כי היא צריכה שיכירו בהוצאות של המטפלת והבייביסיטר והמעון, כי אנחנו צריכות יותר ויותר נשים בתפקידים ניהוליים ובכירים בשוק העבודה. אפשר במקביל, גם לפעול למען חינוך חינם, סבסוד מעונות יום והקמת מעונות יום בחברות גדולות או באזורים בהם מרוכזים חברות רבות. לא חייבים לוותר על דבר אחד בשביל דבר אחר. אפשר גם וגם.

יחימוביץ' אולי צודקת במישור אחד - התיקון החברתי הנדרש נוגע לכולנו. אבל שוגה במישור אחר - אין צורך לוותר על הקול הנשי. הקולות הנשיים הם אלה שיעזרו לה לכשתהיה חברת כנסת, יתמכו בה ויסייעו לה לכתוב הצעות חוק נגד סקסיזם ואפלייה בשוק העבודה. יחימוביץ' היא אשה פמיניסטית ולכן, ההתנערות מהדגל הפמיניסטי הוא בעוכרה. וחבל.