יוצאת מארון הקודש

הם יכולים ללמד אותנו כמה דברים על סולידריות חברתית.

פוגעים בהם, והם יוצאים לרחוב להפגין, בהמוניהם. אולי באמת ככה זה עובד. היאוש צריך להיות כל כך עוצמתי בשביל לגרום לאנשים לצאת מהבית. ואני שואלת בשקט, מתי זה כבר יקרה אצלנו, האינתיפאדה הישראלית הראשונה בהיסטוריה.

היו כמה נסיונות, אני יודעת, אבל הם הושתקו במהירות. כמה הבטחות, כמה דיבורים ואז שקט תעשייתי. אבל מתחת לפני השטח, לפעמים כך נדמה, תסיסה חברתית. ואולי לא. אני כבר לא יודעת דבר. האיש שלי אמר לי פעם שלא לדעת דבר זה דווקא מקום טוב להתחיל לבנות משהו. כשמטילים ספק בכל מה שמכירים, מניחים סימן שאלה על כל מה שאת מאמינה וחושבת. לבדוק כל הזמן איפה את עומדת.

אולי בסך הכל, לנו, הנשים, טוב. כן, חלקנו נאנסות כל יום. מטרידים אותנו, מלטפים לנו את התחת, לא משלמים לנו מספיק כסף, אין לנו ייצוג הולם בפוליטיקה, בצבא ובמשק. כשאנחנו מגישות במשטרה תלונה על אלימות כלפינו, החברה מרגישה נבוכה כשאנחנו מספרות מה זה לחטוף מכות. אנחנו כל הזמן חוששות למקום העבודה שלנו כשאנחנו נכנסות להריון. אם אנחנו רווקות, בראיונות עבודה שואלים אותנו אם אנחנו מתכוונות להתחתן בקרוב. אם אנחנו אמהות, שואלים כמה ילדים יש. אם אנחנו רווקות בנות 40 שואלים מה עשינו לא בסדר. אם אנחנו לסביות, בש"ס רוצים שאנחנו נודה שיש לנו מחלה. אם אנחנו משמינות קצת, כולם ישאלו אם הכל בסדר בבית. אם אנחנו מגיעות לעבודה עם פנס בעין, כולם ידברו עלינו מאחורי הגב. אם הממשלה מחליטה לעשות קיצוצים בתקציב, היא ישר פוגעת במה שקשור לנשים. אם אנחנו רוצות להתפלל בבית הכנסת, יזיזו אותנו לחדר אחורי. אם אנחנו נתלבש פרובוקטיבי, יגידו לנו שאנחנו הזמנו את התקיפה המינית. אם אנחנו אוהבות סקס ולא מתביישות לדבר על זה, יגידו שאנחנו שרמוטות. אם נחליט לא להביא ילדים, יסתכלו עלינו עקום. אם נבחר שלא להתחתן, יחשבו שאנחנו לסבית מודחקות. אם אנחנו נחליט להתגייס לצבא, רוב הסיכויים שנעשה עבודה משעממת במשך שנתיים. אם אנחנו כבר מצליחות להגיע לתקפיד בכיר, יגידו שזה בגלל אפליה מתקנת. אם אישה תתלונן על זה שהבוס שלה מטריד אותה בעבודה, ישלחו אותה הביתה ובו לא יגעו. אם נחליט להתאפר, יגידו שזה לא פמיניסטי. אם נחליט לא להתאפר, יגידו שאנחנו פמיניסטיות לסביות עם שפם. אם נרצה לקדם נושאים שקשורים לנשים, יאשימו אותנו בשנאת גברים. אם יחליטו לעשות מחקר רפואי, רוב הסיכויים שהמחקר יתבסס על גברים, אם יקצצו בתקציבים של בריאות, תרופות של נשים לא יכנסו לסל התרופות. אם נחליט לעשות ילד לבד, יגידו שאנחנו כנראה דפוקות שלא מצליחות למצוא חתן. אם נצהיר שאנחנו רוצות להתחתן בקפריסין, יאשימו אותנו שאנחנו לא מספיק יהודיות. אם נתאהב באתיופי, יגידו שאין לנו מזל שלא מצאנו שידוך טוב יותר. אם נהיה זהבה גלאון, נהיה צבועות ונסכים שזרמון-גולדמן יצור את הקמפיין של המפלגה שאנחנו חברות בה. אם נהיה שלי יחימוביץ', נחליט לוותר על הקול הנשי. אם נרצה להיות מגישות חדשות בטלוויזיה, רוב הסיכויים שנצטרך בשלב מסויים להאריך שיער או להיות בלונדיניות. אם נרצה לאכול סטייק, רוב הסיכויים שנזמין במסעדה סלט. אם נרצה להיות עורכות בעיתון, רוב הסיכויים שלא נהיה, כי גברים שולטים בתקשורת הכתובה. אם נרצה העלאה במשכורת, הבוס יגיד שיש עוד 1,000 כמוך שיהיו מוכנות לעשות את אותה עבודה בחצי מחיר. אם נבקש יום חופש כי הילד חולה, יסתכלו עלינו במבט עקום. אם ניכנס להריון בטעות, יקראו לנו גונבות זרע. אם נבקש הלוואה מהבנק, יש סיכוי שלא נקבל אותה. אם מישהו יאנוס אותנו, רוב הסיכויים שלא נגיש תלונה במשטרה, כי כבר שמענו מספיק סיפורי אימה על שוטרים מגעילים. אם ניאבק בתעשיית הפורנוגרפיה, יגידו שאנחנו לא מבינות באמנות ובחופש ביטוי. אם ניאבק בסחר בנשים, יגידו שאנחנו לא מבינות שגם זונות נהנות מהסקס, ושזונות בוחרות במקצוע הזה, ושאם לא היו זונות, היו יותר מעשי אונס במדינה שלנו. אם ניכנס לדכאון אחרי לידה, רוב הסיכויים שלא נקבל טיפול מתאים בזמן, כי יגידו ש"זה רק ההורמונים, תוך שבועיים תחזרי לעצמך". אם תתחתני בגיל 38, יגידו שאיזה מזל שהיא סוף סוף מסודרת. אם תעשי ילד לבד בגיל 38, ירחמו עלייך. ואם את חושבת שלפעמים נדמה שיש רק 200 פמיניסטיות במדינה הזו, רוב הסיכויים שאת צודקת. אני, אגב, מכירה בערך חצי מהן.

אבל בשורה התחתונה - כנראה ממש טוב לרובנו, כי אנחנו לא יוצאות לרחוב, ולא עושות דבר. כי מה הסיכוי, נגיד ואני מארגנת צעדת מחאה ביום חמישי הבא, שיגיעו יותר מעשרים בחורות?