(הגיע במייל, קצת ארוך, אבל שווה קריאה)

שותפות בקואליציה: איתך- משפטניות למען צדק חברתי, אחותי- למען נשים בישראל, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אנואר, אשה לאשה- מרכז פמיניסטי חיפה, בית נשים פמיניסטי ת"א-יפו, היחידה לקידום נשים בתנועה הקיבוצית, העמותה להעצמה כלכלית של נשים, מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית ת"א, נשים לגופן: עמותת נשים למען אחריות על בריאותן, פרלמנט נשים – במה לפוליטיקה מזוית אחרת, קל"ף- קהילה לסבית פמיניסטית, קול האשה, קואליציית נשים לשלום, ש.י.ן- שוויון ייצוג נשים.

(אם אתן תומכות בדברים המובאים כאן, העבירו הלאה את הכתוב, שלחו מכתב או הרימו טלפון לאחד מהארגונים הללו והביעו תמיכה) 

ביטחון חברתי יושג אם יטופלו הנושאים הבאים:

• מאבק בעוני בתוך שוק העבודה
• מאבק בעוני של נתמכות קצבאות
• פעולה שיטתית בתחום האלימות והאלימות המינית בפרט
• פעולה שיטתית בתחום האלימות בבתי-הספר
• השקעה בבריאות נשים
• מאבק נגד סחר בנשים
• שיתוף נשים בתהליכי קבלת החלטות בנושאים חברתיים מדיניים
• הגנה על חזקת הגיל הרך ומאבק בעד אכיפת תשלומי מזונות
• תמיכה בעסקים קטנים
• הגנה על זכויות לחיי משפחה והסרת ההפליות על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית.

(1) מאבק בעוני בתוך שוק העבודה המדינה חייבת לקחת על עצמה תפקיד פעיל בהשבת איזון ליחסים בין מעסיקים לבין העובדות והעובדים שלהם. זאת על-ידי פעולת חקיקה שתיתן ביטוי להגנה החברתית על עובדות ועובדים כמו גם הגנה ברורה לאיכות המשרה. התנועה הפמיניסטית בישראל תומכת במועמדים ומועמדות שייקחו על עצמם להירתם למטרה זו באמצעות:

א)    העלאת שכר המינימום

ב) חיזוק מנגנון אכיפת משפט העבודה במקומות עבודה המפרים באופן שיטתי זכויות עובדים

ג)     תיקון חוק המכרזים כך שיכלול קריטריון המתייחס לאיכות תנאי העסקה של העובדים כפי שהם מופיעים במחיר שמציע המכרז מציג.

ד)       פעולה לטובת החוק למניעת העסקה פוגענית שיאפשר תיוג ופעולה נגד מעסיקים פוגעניים אשר מפרים זכויות עובדים בצורה שיטתית

(2) מאבק בעוני של נתמכות קצבאות

התנועה הפמיניסטית בישראל מאמינה כי המדינה חייבת לחדול מייד מההתנערות מזכות הקיום בכבוד של נתמכי קצבאות הרווחה. זאת דרך חזרה למדיניות ציבורית המבטיחה את אפשרות הקיום של משפחות חד-הוריות, קשישים ונתמכי הבטחת הכנסה. התנועה תתמוך במועמדים ומועמדות שייקחו על עצמם להירתם למטרה זו באמצעות:

א)    קביעת קריטריונים הוגנים לזכאות לקצבאות קיום

ב)     עדכון תעריפי קצבאות הקיום כך שיאפשרו קיום בכבוד לקשישים, למשפחות חד הוריות ולנתמכי הבטחת הכנסה.

ג)   חוק פנסיה לכל

(3) פעילות למניעת אלימות ועבירות מין נגד נשים

פגיעה מינית הינה תופעה חמורה, קשה ומורכבת הפוגעת בנשים ובמעגל הסובב אותן ומקשה על המשך קיום חיים סדירים בכל התחומים. אלימות מינית היא הפשע היחיד שקיימת סביבו מסכת של הכחשה והשתקה בחברה, והינה הפשע היחיד בו החברה מאשימה את הקורבן. למרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל הגיעו בשנת 2005   8,963 פניות חדשות של נפגעות. התנועה הפמיניסטית בישראל מאמינה כי המדינה חייבת לקחת על עצמה אחריות לפעולה מהותית נגד האלימות בחברה בכלל ונגד אלימות כלפי נשים בפרט. זאת באמצעות פעילות פרלמנטרית למיגור התופעה ומחוייבות ליצירת שינוי חברתי אמיתי לצד הרחבת השירותים החברתיים וכוח האדם הזמין עבור אלו הזקוקים להגנה. התנועה תתמוך במועמדים ומועמדות שייקחו על עצמם להירתם למטרה זו באמצעות:

א)     הגדלת תקציבים וסיוע למרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל.

ב)     קידום חקיקה המיטיבה עם נפגעות תקיפה מינית כגון: התיישנות בעבירות מין, הקלת ההליך המשפטי עבור הנפגעות , הפניית תקציבים לטיפול ושיקום הנפגעות, הכשרת כוח אדם מקצועי לטיפול, הכשרת רופאים משפטיים, הקמת חדרי טיפול מיוחדים בבתי החולים לנפגעות תקיפה מינית.

ג)       אכיפת העונשים הקבועים בחוק כנגד עבירות מין ותקיפה מינית בישראל.

ד)      הקמת מסגרות טיפוליות ייחודיות לנפגעות תקיפה מינית המובחנות ממחלקות פסיכיאטריות.

ה)  הקצאת משאבים למעקב אחרי גברים שתלונה על אלימותם הגיעה למשטרה והסדרת חובת השתתפותם במסגרות של טיפול חינוכי.

ו)        הגנה והרחבה של תקציבי המקלטים.

(4) פעולה שיטתית בתחום האלימות בבתי-הספר

מערכת החינוך כיום אינה מסוגלת לאתר ולטפל בתלמידים נפגעי אלימות בתוך המסגרת הבית ספרית ומחוצה לה. בכדי לאפשר למערכת החינוך להיות מערכת תומכת, מכילה ומעצימה יש לנקוט בפעולות הבאות:

                                                         א.         הגדלת התקציבים המועברים מהמדינה לרשויות המקומיות בפריפריה לתקצוב שירותים חברתיים מתאימים לצרכים של משפחות בסיכון

                                                         ב.         הגדלת התקציבים של מערכת החינוך לטובת הרחבת כוח האדם הנוכח בבתי הספר ובגנים לצורך פיקוח ומניעת אלימות ועבריינות בבתי הספר

                                                          ג.          העלאת יוזמות חקיקה והקצאת משאבים לטובת תכניות חינוכיות למניעת אלימות מינית כלפי נשים, לצד הכשרת הצוות החינוכי  להתמודדות עם התופעה במערכת החינוך.

                                                         ד.         תכנון וביצוע תוכנית לחינוך נגד פורנוגרפיה, שכן לפורנוגרפיה תפקיד מרכזי בעיצוב זהות מינית מעוותת של נשים וגברים, ומעודדת את הנערים לראות בנשים חפץ לצרכיהם ואת הנערות להפנים ציפיות חברתיות המעוותות את זהותן הכוללת כנשים וכבנות אדם.

                                                         ה.         הקצאת שעות לימוד בבתי-הספר לשוויון בין המינים והכנסת תכניות חינוכיות ייחודיות למניעת אלימות מינית כחלק אינטגרלי מתכנית הלימודים. 

 (5) השקעה בבריאות נשים

היבטים שונים של מצב בריאות הנשים בישראל משקפים מציאות תרבותית, ממסדית ופוליטית בחברה הישראלית. ההתייחסות לבריאות כמכלול של היבטים גופניים, רגשיים וחברתיים הנגזרים מזכויות אדם בסיסיות היא ההגדרה של ארגון הבריאות העולמי (WHO). ההגדרה קובעת כי בריאות היא פונקציה של דפוסים חברתיים, תרבותיים, ולא רק של דפוסים ביולוגיים, פיזיולוגיים. נקודת המוצא החברתית-מעמדית של נשים הייתה ועודנה במידה רבה, נמוכה מזו של גברים. מכאן צומחת ההכרה בצורך המיוחד בהתבוננות בבריאות נשים כסוגיה נפרדת של בריאות ובצורך בבחינה מחודשת של מצב בריאות הנשים. הגדרת בריאות נשים מתייחסת לתהליכים, תופעות ותגובות גופניות נפשיות וחברתיות שהם ייחודים, שכיחים ואופייניים לנשים והיא מושפעת מגורמים ביולוגים, סביבתיים, כלכליים ופוליטיים. מספר היבטים של תנאי חייהן של נשים כרוכים במצב בריאותן לאורך השנים לדוגמא: הן עדיין המטפלות העיקריות אם לא היחידות במרבית היחידות המשפחתיות ובשל כך משתמשות יותר במערכות הבריאות מגברים. הן סובלות יותר מאפליה בשוק העבודה, מתנאי עבודה קשים יותר, שכר נמוך יותר, עוני, אבטלה, ומאלימות פיזית ומינית. בחינת מצבן של הנשים בישראל דרך הפריזמה הבריאותית מעלה את הצורך בפיתוח שרותי בריאות המותאמים לצורכיהן של הנשים בישראל בכדי לשפר מדדים של תחלואה, תמותה, מניעה ותוחלת חיים. על כן, צריכה מדינת ישראל לאמץ את ההחלטות הבאות:

                   א.   כל מחקר הממומן על ידי מדינת ישראל חייב לכלול נשים כחלק מקבוצת המחקר שלו.

                   ב.   הפניית תקציבים ועידוד מחקרים במגוון נושאים הקשורים לבריאות נשים.

                   ג.     הכרה בזכותה של כל אישה לשלוט בפוריותה ולהחליט האם, איך והיכן ללדת.

                   ד.    יצירת מערך לקידום בריאות מקטנות ועד בכלל למען אורח חיים בריא, לקיחת אחריות ותחושת שליטה של הפרט על בריאותו/ה.

                  ה.   מתן ייצוג הוגן לנשים במסגרות קובעות מדיניות ומתכננות שירותי בריאות.

                    ו.  הקמת מסגרות לרפואה מונעת בהן תוכלנה נשים לבצע את כל הבדיקות תחת קורת גג אחת.

                   ז.     הכנסת מגוון אמצעי מניעה וטיפול לסל הבריאות לנשים בכל גיל.

                  ח.   מדינת ישראל חייבת להשקיע משאבים ותשומות בנשים מקבוצות מוחלשות (אתנית, בעלות מוגבלויות, כלכלית, לאומית, גיאוגרפית ובעלות זהות מינית ומגדרית שונה)  בקידום רפואה מונעת, חינוך לבריאות וטיפול בתחלואה.

                   ט.   פיתוח תוכניות לימוד לנערות ונערים בנושא מיניות וטיפוח דימוי גוף חיובי תוך רגישות לצרכים תרבותיים ייחודים של קבוצות אוכלוסייה שונות בישראל.

                    י.  על מדינת ישראל להפנות את הזרקור אל אוכלוסיית הנשים הקשישות בישראל שרבות מהן סובלות מתחלואה ומעוני ולפעול במגוון דרכים למען שיפור מיידי באיכות חייהן.

                  יא.  הכשרת צוותים בבתי חולים  בכל הארץ לקליטה וטיפול בנפגעות תקיפה מינית (כדוגמת חדר 4 בבי"ח וולפסון בחולון). 

                  יב.  תמיכה ביצירת מסגרת /בית טיפולי לנפגעות תקיפה מינית.

                   יג.   הכרה של ביטוח לאומי בהשלכות של טראומה מינית (PTSD ו CPTSD).

(6) מאבק נגד סחר בנשים

במהלך חמש השנים האחרונות עשתה מדינת ישראל כברת דרך של ממש בכל הנוגע למיגור הסחר בנשים, אך נראה כי פניה המכוערים של התופעה ממשיכים ונגלים ועבודה רבה עומדת לפנינו במאבק בה. אין עוררין, כי מדובר בתופעה שאינה אלא דמותה המודרנית של העבדות והיא ניזונה ומזינה את הפשע המאורגן בארץ ובעולם. מלחמת חורמה ממסדית בעשייה בזויה זו הינה חיונית להעברת מסר למאבק למען החירות והכבוד האנושי הבסיסי, הקולות הבודדים המתמודדים עם התופעה הם ארגוני זכויות הנשים וזכויות האדם.

הנושאים בהם ראוי, לדעתנו, למקד את הטיפול ואת תשומת הלב לשנים הקרובות הינם כדלקמן:

                     א.         בניית וטיפוח החינוך הממסדי במערכות החינוך, הצבא והחברה בכלל כנגד רכישת שירותי מין, בדגש על אלה הניתנים כחלק ממעגל הניצול והסחר.

                     ב.         השוואת משאבי האכיפה של מחוזות הפריפרייה לאלו של מחוז תל-אביב וירושלים. בייחוד מורגש חסרונם של חוקרים דוברי רוסית במחוזות הצפון, חיפה והדרום, המיומנים בתחום חקירות הסחר בנשים.

                      ג.          החמרת הענישה בתיקי סחר בנשים, בייחוד בפריפרייה.

                     ד.         יצירת מערך סיוע סוציאלי לשיקום קורבנות סחר, הן אלו שסיימו להעיד כנגד שוביהן והן אלו שבחרו שלא להעיד כלל. להקל על קבלת אשרת שהייה זמנית ואשרת עבודה, בכדי לאפשר שהות מספיקה להתאוששות מן הפגיעה בגופן ובנפשן ולקבל סיוע מקצועי.

                     ה.         טיפוח שיתוף הפעולה עם גורמי אכיפה במדינות המקור וחיסול נתיבי הסחר לכל אורכם וגורמי הפשע המאורגן הקשורים בהם.

                       ו.          הרחבת המאבק כנגד צורות נוספות של ניצול ושיעבוד מיני של נשים בישראל, דוגמת סרסרות וניהול בתי בושת, כחלק ממעגל הסחר ומתעשיית הזנות.

                      ז.          הגברת השימוש באמצעי חילוט וקנסות על סוחרי הנשים והקמת קרן חירום לפיצוי ולשיקום קורבנות הסחר בנשים מרווחי פעולות אלה.

                     ח.         קידום החקיקה למאבק בסחר בבני אדם ככלל, מעבר לחקיקה הקיימת המתמקדת בסחר בבני אדם למטרת העסקתם בזנות. הצעת החוק המונחת כיום על שולחן הכנסת עוסקת בהתמודדות מערכתית כוללת עם התופעה ואף מבנה פתרונות לפיצוי ושיקום קורבנות הסחר.

(7) שיתוף נשים בתהליכי קבלת החלטות בנושאים חברתיים מדיניים

נשים מודרות מתהליכי קבלת החלטות הנוגעים לנושאים מדיניים וחברתיים בכלל  בכל הנוגע לניהול ויישוב הסכסוך הישראלי - פלסטיני, כתוצאה מכך השקפותיהן אינן מיוצגות כראוי. העדר ייצוג נשים בפוליטיקה הישראלית משקף את חוסר  מעורבותן במנגנוני קבלת ההחלטות במדינה. יש לפעול לשילוב שוויוני של נשים הלכה למעשה  בכל מגנוני קבלת ההחלטות  וקביעת מדיניות. דרכים להתמודדות עם העדר נשים בפוליטיקה הישראלית הינם:

         א.         הפיכת חוק "ייצוג הולם לנשים" (חוק שיווי זכויות האשה(תיקון מס 4) התשס"ה 2005 לחוק מחייב וז\את ביחס לכל מוקדי קבלת ההחלטות הנוגעים לביטחון  מדינת ישראל, לרבות בכנסת, בממשלה, במועצה לביטחון לאומי ועוד. יש  לשים דגש על כך שאכייפת החוק תכללו נשים ממגוון האוכלוסיה בחברה הישראלית באופן ההולם את כישוריהן ומשקלן בחברה.

         ב.         יש לשנות את  ההגדרה המצומצמת של מושג הביטחון ולהכיל  בתוכו נושאים שהינם נושאי כלכלה, ביטחון אישי,וכן רווחה אישית וחברתית, קרי "בטחון חברתי".  הרחבה  אזרחית זו של  מושג הביטחון אל מעבר לגבולות התפיסה המלטיריסטית של החברה הישראלית תאפשר קיומו של שיח ציבורי עם התייחסות מגדרית בנוגע לביטחון.

          ג.          אכיפת חוק הממונות על מעמד האשה ברשויות המקומיות ושימת דגש לצרכיהן המיוחדים של נשים תוך מתן שירותים קהילתיים בעלי הבנה מגדרית לנשים ולנערות החיות במצב של סכסוך אלים בישראל.

         ד.         *קידום הדיון הציבורי בישראל בכל הנוגע לריבוי הנשק הקל הזמין בישראל ולהשלכות הקשות שמצב זה גורם לחייהן של נשים ונערות; קידום חקיקה אשר תגביל נשיאת נשק.

         ה.         על מדינת ישראל להכיר בעובדה שזכויות נשים ייחודיות מופרות  בשטחיהם הכבושים. על כן יש ליצור מנגנונים שיסדירו את אחריות המדינה להגן ולסייע לנערות ולנשים פלסטיניות על פי הדין ההומניטרי הבינלאומי.

           ו.          יש לספק תמיכה כספית לתנועות נשים לשלום בישראל, תוך הכרה בחשיבות פעילותן לקידום תרבות של שלום באזור.

8) ) הגנה על חזקת הגיל הרך ומאבק בעד אכיפת תשלומי מזונות

לאחרונה מינה משרד המשפטים את ועדת שניט לבחון את סוגיית חזקת הגיל הרך בין נושאים אחרים של הסדרת תהליך הגירושים בישראל. תנועת הנשים על אירגוניה השונים מתנגדת לכל ערעור על חזקת הגיל הרך שיוביל למשפטיזציה של המאבק על ילדים ולהוצאת יותר ילדים מבתיהם ותובעת במקומה נקיטת צעדים חד משמעיים בכיוונים הבאים:

                                             א.         אכיפת פסקי דין בנושא מזונות

                                             ב.         ערעור על זכותן של פקידות סעד להוציא ילדים מבתיהם על רקע של אבחון הסתה הורית והעברת ההליך לרשות ציבורית מבקרת.

                                              ג.          סגירת מרכזי החרום לילדים

                                             ד.         הסדרה מדינתית של פסקי הדין בנושאי מזונות באופן שלוקח בחשבון את המצבים הכלכליים הקשים בהם נתונים גברים ונשים בתהליכי גירושים.

 (9) תמיכה בעסקים קטנים

על רקע צמצום התעשיות המסורתיות והתרחבות ענף ההייטק וענפי השירותים הפיננסיים והעסקיים, עסק עצמאי מהווה חלופה עבור נשים חסרות השכלה או כישורים שיאפשרו להן השתלבות כשכירות בתאגידים גדולים. נשים יכולות לבחור להקים עסק קטן שיאפשר להן לנצל את מיומנויותיהן וכישוריהן האישיים. בנוסף, הקמת עסקים קטנים מהווה חלופה תעסוקתית עבור אמהות בכלל ואמהות חד הוריות בפרט מאחר והיא מאפשרת גמישות גדולה יותר בשעות העבודה. לכן אנו דורשות שהמדינה תפעל לנקיטת הצעדים הבאים:

         א.         הסדרת מקורות אשראי מתאימים - אנו דורשות מהממשלה בחינה מחודשת של הקריטריונים הקיימים למתן הלוואות, תוך הוספת קטגוריות נוספות כגון קטגוריה של זכאים להלוואה בקרב מקבלי סיוע. בנוסף נדרשת הוספת מקורות אשראי. צעד זה אינו מחייב הקצאה תקציבית. ניתן, למשל, לערב את הבנקים ולגבש תוכנית משולבת של ערבויות ממשלה לבנקים.

         ב.         הקמת "חממות עסקיות" לעסקים קטנים – (בדומה לשירות הקיים כיום עבור עסקים בתחום הטכנולוגי), "חממה עסקית" שתאגד את כל השירותים במקום אחד ובמחיר מוזל תוך מחויבות עמוקה לשוויון בין נשים וגברים ;

          ג.          תמיכה בעמותות המסייעות לנשים עניות להקים עסקים-  בשטח פועלים גופים המושיטים לנשים עניות עזרה; מה שנדרש הוא להבטיח את המשך העזרה הזאת על-ידי מתן תמיכות לעמותות העוסקות בפיתוח יזמות נשים

         ד.         שימוש במודלים הקיימים בשטח העשויים לסייע בפיתוח תוכניות ממשלתיות אפקטיביות וחדשניות - עמותות הנשים כבר צברו ידע וניסיון, ומן הראוי להיעזר בהן בעיצוב מדיניות חדשה לעידוד עסקים קטנים, בבניית תוכניות עידוד יזמות לנשים מובטלות ועניות, באיתור נשים הזכאיות לסיוע של רשות העסקים הקטנים ולזמינות אשראי ועוד.

(10) הכרה בזכות לחיי זוגיות ומשפחה

לאחרונה התרבו מאד בחברה הישראלית הסדרי חיים משותפים של בני זוג או בנות זוג בני או בנות אותו המין ותנועת הנשים לוקחת על עצמה לתבוע את התמיכה והרחבת הלגיטימציה החברתית של הסדרים אלו כמו גם ההגנה על הילדים הגדלים בתוכם.

על כן אנחנו דורשות כי :

         א.         המדינה תסדיר מסגרת של חיים משותפים מוכרים, באופן שימנע כל הפליה על פי מגדר ו/או נטיה מינית

         ב.         המדינה תכיר בזכותם של זוגות בני אותו מין להורות, ותדאג לקידום מנגנונים חוקיים ורפואיים שיאפשרו הורות כזו.

          ג.          משרד החינוך ידאג להכללת תוכניות חינוך שיכירו בקיומן של מגוון סוגי משפחות, בהתאם לאופן החיים בעידן המודרני. בנוסף, תוכניות החינוך המיני בבתי הספר יכללו התייחסות לנושא נטיה מינית וזהות מגדרית שאינה הטרוסקסואלית.