יוצאת מארון הקודש

אנחנו 52% מהאוכלוסייה. אנחנו צריכות לדאוג שנוכל לחיות, להתפרנס ולהתקיים בכבוד. שנוכל לחסוך מספיק כסף לפנסיה, שיהיה לנו מספיק כסף לתרופות. שנוכל להסתובב ברחוב בלי לפחד שיטרידו אותנו או יתקפו אותנו. שנוכל לצאת בבטחה עם בחור ולא נחשוש שהוא יפגע בגופנו או בנפשנו. אנחנו צריכות לדאוג שמקום העבודה שלנו יהיה טוב ואדיב ובעד נשים בכלל, ואמהות בפרט. שלא נצטרך להיקרע בין העבודה לילדים, שנרוויח לא פחות מגברים שעושים את אותה עבודה, שנתקדם ונהיה מנהלות בלי שנצטרך להתנצל ולהצטדק ולהרגיש יסורי מצפון. שנוכל לממש את החלומות שלנו בלי לוותר על מי שאנחנו. 

אין הרבה מפלגות שרוצות להיות שם בשבילך ולדאוג לקול הנשי שהודר כמעט ממערכת הבחירות. שמענו את שלי יחימוביץ' ואת יולי תמיר. שמענו את נדיה חילו, ציפי לבני ואת זהבה גלאון. את הנשים האחרות בקושי שמענו. לא דליה איציק ולא לאה נס, לא רוחמה אברהם ולא דליה איציק. לא מלי פולישוך ולא עוד הרבה נשים שקולן נאלם, אולי בגלל שיועצי המפלגות החליטו שעדיף לתת לבנים לשחק את המשחק. לא יודעת, כל ניחוש פרוע יכול לתפוס כאן.

יש כמה מפלגות שמדברות על ועבור ובעד נשים. מרצ והעבודה. מרצ לא תקבל את הקול שלי בגלל החנופה הבלתי מוסברת של ביילין לאיווט ליברמן שעד לרגע זה ממש אני לא מבינה איך הרשימה של ישראל ביתנו לא נפסלה בגלל מצע גזעני. גם הבחירה של מרצ בזרמון-גולדמן הכעיסה אותי מאוד. זרמון גולדמן הם אחד ממשרדי הפרסום שהרימו קמפיינים פרסומיים מבחילים, סקסיסטיים, מבזי נשים ופוגעניים. מרצ שחרתה על דגלה לפעול נגד פרסומות סקסיסטיות ופוגעניות, ירתה לעצמה ברגל.

בחד"ש אוהבים נשים, אבל פחות מאמינים בלהציב נשים במקומות ריאליים ברשימה שלהם. הם מתייחסים לעניינים של נשים, העסקה, אפלייה, שוויון, אבל הם איבדו את קולי כשלא הציבו במיקום ריאלי אישה.

המצע של תפנית גם מתייחס לנשים - אבל בהתנשאות רבה, כאילו בדיוק לפני רגע נגמלנו מהחיתולים והגיע הזמן להתחיל ללמוד להגיד אבא אמא במבה. בתפנית חושבים שצריך להקים עוד ועדת היגוי שתעסוק באפליית נשים. מה לעשות. אנחנו באמת רוצות להתקדם.

אז בואו נתקדם. למפלגת העבודה יש מצע מפורט לגבי נשים. יש את ::האמנה עבור נשים:: ואני מאמינה להן/ם. לנשים שיושבות במפלגת העבודה: יולי תמיר, שלי יחימוביץ' ונדיה חילו יש תפישת עולם מאוד מגובשת על איך להפוך את המדינה הזו ליותר סובלנית כלפי נשים, איך לדאוג למספיק תקציבים עבור חינוך ורווחה, איך ייאכפו חוקי העבודה, כי אי שמירה על החוק פוגעת בראש ובראשונה בנשים (שכר לא הוגן, אי תשלום שכר מינימום, קנסות לא חוקיים וכו') - כי יש רוב של נשים שעובדות בעבודות לא מקצועיות ובתנאי העסקה ירודים.

למפלגות אחרות אני בכלל לא מתייחסת, כי הן כמעט ולא עוסקות ב-52% מהאוכלוסייה. עלה ירוק מתייחסת מעט, אבל זה לא מספיק. מפלגה ליברלית שמאמינה בכלכלה חופשית, לא ראויה לקול שלי רק בגלל שאני מסכימה שצריך לעשות ליגליזציה של סמים קלים, או כי הם רוצים להגדיל את האפלואד בפס הרחב.

בקיצור - אני חושבת שנשים צריכות להצביע עבור מפלגות שלוקחות אותן בחשבון כשהן מדברות על כלכלה צודקת, על חברה צודקת, על הגדלת משאבים בחינוך וברווחה. מפלגה שמצהירה על שתדאג לטפל בבעלים מכים, בסוחרי נשים באנסים ומטרידים. וכזו היא מפלגת העבודה. כי יש שלוש נשים שאני מאמינה בהן: יולי תמיר, שלי יחימוביץ' ונדיה חילו.