בדרך הביתה, במכונית שלצדי יושב נהג רדום. בסך הכל רמזור. הוא ישן. הרמזור התחלף לירוק, המכוניות מאחוריו צופרות, הוא מתעורר, מכניס להילוך, נוסע. 100 מטרים אחר כך, כניסה לצומת לא מרומזר. הוא עוצר. עוד פעם נרדם - כל הדרך אני נוסעת לצדו, רואה אותו מנקר והופה נרדם. מישהו צופר, הוא מתעורר, נכנס לצומת. ממשיכים בנסיעה. עוד צומת, הפעם כיכר גדולה במיוחד. צריך לתת זכות קדימה, יש עוד ארבע מכוניות מלפניו. הוא שוב נרדם. כשמגיע תורו, הוא שוב מתעורר מהצפירות, מתקדם ועובר את הכיכר. הוא עוקף את המכונית שבה אני נוסעת, אני שולפת מהר עט ורושמת את המספר על כף היד. הוא ממשיך ישר, אני לוקחת ימינה.
מגיעה הביתה, מקלפת מעליי את הבגדים ותוך כדי התקלפויות אני מחייגת למשטרה. 100. עונה לי מוקדן נחמד, אני מסבירה לו את הסיטואציה. הוא לוקח את מספר המכונית, אני מתארת אותה (אני ממש לא מבינה בפירמות), מתארת את הנהג (כבן 50, ישנוני). הוא מבקש שאפרט בדיוק מה היה ומה היה מסלול הנסיעה, מודה לי על הדיווח וממשדר על העניין לניידת באזור.
"אם תרצי, גברת", הוא אומר, "גשי לתחנת המשטרה ותגישי תלונה, כדי שתוכלי לתת עדות". אני שואלת אם אני חייבת, הוא אומר שלא, אבל עדיף ככה. אני שואלת: "ובלי זה לא תטפלו בו?". הוא עונה: "העברתי את פרטי האירוע לניידת, הם יבדקו. את לא חייבת, אבל מומלץ".
מצד אחד, אני גמורה לגמרי. היה לי יום ארוך ומתיש, והיה חם, וכל מה שרציתי לעשות זה להיכנס למקלחת. אז התקלחתי. עכשיו אני מוטרדת. בנאדם עייף. מה עייף, ישן על הכביש. פושע חסר אחריות שנוהג כשהוא עייף מת.
לגשת למשטרה (רחוק לי. אוטובוס של 20 דקות לפחות, שעובר פה ליד הבית אחת ל-40 דקות, ומסיים את השירות שלו עוד שעה)? לא לגשת? להאמין באיש שלי שהכל יסתדר לטובה?
מה דעתכן/ם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
