יוצאת מארון הקודש

שאלה פה מגיבה מה זה הפמיניזם הזה שלנו, הנשים. וזו שאלה מצוינת. כי לפעמים אנחנו זקוקות להבין את המושגים שבהם אנחנו משתמשות, וחשוב לחדד את ההגדרות האלו, ולבדוק אותן מפעם לפעם ולשים לב אם ההקשר דומה או שונה, ומהן הנסיבות ומהי המציאות.

לפעמים יש לנו אמיתות מסוימות, שאנחנו סוחבות מגיל צעיר מאוד. אנחנו מקבלות החלטות והולכות איתן לאורך שנים, בלי לעצור ולבדוק אם הן עדיין מתאימות לנו. כי אם יש משהו שלעולם לא ישתנה בחיים זה שהכל משתנה, כל הזמן. אנחנו, הסביבה, האנשים שאנחנו מכירות. ולפעמים החלטה או רעיון או אמונה שהתגבשו אצלנו בגיל 18, למשל, לא תמיד יתאימו לגיל 22, או 29 או 35.

אפילו אני עוצרת לבדוק מה זה הפמיניזם הזה שאני מדברת עליו. הסופרת בל הוקס כתבה בספרה "פמיניזם זה לכולם" שאין דבר כזה פמיניזם אחד. שאין דבר כזה התנועה הפמיניסטית, מאחר שיש כמה סוגים ואסכולות ותיאוריות של פמיניזם. ויש כל מיני סוגים של פמיניסטיות, ויש תנועות פמיניסטיות, לא תנועה אחת.

לשאול מה זה פמיניזם זה טוב, אז אתן את ההגדרה האישית שלי למלה הזו שלשמה, בין השאר, התכנסנו כאן.

פמיניזם זו תיאוריה פוליטית, השקפת עולם שדוגלת ברעיון שנשים שוות לגברים ומגיעות להן זכויות שוות. הפמיניזם שלי מושתת על הרעיון שכשאנחנו אומרות אדם אנחנו מתכוונות גם לנשים [אני נוטה להשתמש בבנות חווה כקונטרה לבני אדם, אבל זו אני. מכריי וקרוביי לעתים מצחקקים על ההבחנה הזו].

תפישה פמיניסטית שואפת להפסקת האפלייה כלפי נשים, הפסקת הדיכוי והסקסיזם. דיכוי יכול לבוא בכל מיני אופנים וצורות, כמו הטרדות מיניות, שכר לא שווה עבור עבודה זהה; מכות והתעללות פיזית, נפשית ומינית; חיתון ילדות, נערות ובחורות צעירות בניגוד לרצונן [וכל דבר אחר שנעשה לנשים בניגוד לרצונן, כמו אונס], פיטורים בזמן ההריון, אי קידום במקום העבודה בגלל היותך אשה וכו' - כלומר: העוולות שנעשות לנשים אך ורק בגלל היותן נשים.  

קיימות תיאוריות רבות ושונות, ואם רוצים לקרוא יותר על התחום החשוב הזה, אפשר להתחיל עם "פמיניזם זה לכולם" של בל הוקס; "מה זה בכלל פמיניזם" של טלי רוזין; ולהמשיך עם "חמישה מאמרים פמיניסטים" של אמה גולדמן; "לא רוצות להיות נחמדות" של חנה ספרן; "המין השני, כרך ראשון - העובדות והמיתוסים" של סימון דה בובואר; "מין זה שאינו אחד ו"אני את אנחנו" של לוס איריגארי (שני ספרים מצויינים שמתאימים למתקדמות); "מניפסט החלאה" של ואלרי סולאנס (המניפסט לא ממש קל לקריאה, מדובר במסמך נוקב ואינטנסיבי שמשקף לדעתי קיצוניות הרסנית. את המניפסט כדאי לקרוא בדיוק מהסיבה שהוא כתוב נפלא וקולח, הוא מצחיק מאוד, ובכל זאת נותרים עם תהיות רבות, וזה אחד הדברים שהכי חשובים לדעתי בקריאת ספרי עיון - האם זה מושיב אותך במהלך הקריאה ולאחריה עם תהיות ושאלות לא פתורות); "אישה בזכות עצמה" של רבקה נרדי (מומלץ מאוד. אחלה ספר).

אם אני אזכר בספרים נוספים, אעדכן בהמשך.

בינתיים, אי אפשר בלי כמה לינקים (יש עוד לינקים ברשימות מצד שמאל של הבלוג שמובילים לארגוני נשים ולכתבות ברשת). תהנו.

::לעיון נוסף בהגדרה מילונית::

::מעמד האשה בספרייה של מט"ח::

::פמיניזם בוויקיפדיה::

::הבלוג של אורית קמיר::

::פמיניזם, על שום מה?::

::פמיניזם באתר משרד החינוך::

::בלוג פרוייקט מגדר באינטרנט::